בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעשה בגשר

60תגובות

נניח שיש לכם גשר. נניח שהוא עשוי עץ והוא רעוע ומסוכן. מה תעשו? א. תבנו לידו בית חולים ב. תשימו לידו כבאית. ג. תבנו גשר חדש. מדינת ישראל, למשל, בחרה באפשרות ב.

ואולי מכירים אתם עוד איזה זב או מצורע שיש לו מה להגיד בנושא ירושלים? כי ממשלת ישראל תקשיב לו. ועוד איך. האמריקאים אומרים לנו כמה לבנות ואיפה, איזה כיווני אוויר עדיפים, ועל איזה פסיפס ללכת בשירותים. הטורקים מתמקדים בהתערבות גסה בחפירות ארכיאולוגיות, ואם לא נקבל את התכתיבים שלהם - הם עלולים לכתוב דו"ח שיפסוק שאנחנו מחריבים באופן שיטתי ומכוון שרידים מוסלמיים בבירתנו (הלוואי והיו אלה רק שרידים), ועכשיו הירדנים.

ממשלת ירדן סיכמה עם ממשלתנו, הריבונית לפרקים, שגשר המוגרבים הזמני המוביל להר הבית יוחלף בגשר אחר, זמני אף הוא. מדובר בשיפוץ. בנייה קלה, עץ, כמה פועלים, מברגה ומקדחה. מדובר ביומיים עבודה, 48 שעות מסביב לשעון. ממש הקמת בית המקדש השלישי. ובכן, ממשלת ירדן הסכימה, אך חזרה בה. ממשלתנו קיבלה את התכתיב, הרכינה ראש ואמרה: לא נורא. מה זה הר הבית. נוותר. בכל זאת, ממשלת ירדן לא מסכימה. עדיף שנרד מזה.

מסתבר, שהדבר הקדוש ביותר כיום הוא לא הר המוריה, מקום מקדשנו, אלא הסטטוס קוו. אנחנו מקדשים אותו ועובדים אותו ושומרים עליו מכל משמר. הוא הוא צור מחצבתנו. אין לי בעיה עם סטטוס קוו, אבל למה דווקא הסטטוס קוו הזה? הבה נלך אחורה, לימים שלאחר שחרור ההר. אז יכלו יהודים לעלות בו מכל שער וגשר ויכלו להתפלל בו בקול, ויכלו להתעטף בטלית ולתקוע בשופר. עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן - זה סטטוס קוו שעליו אני מוכנה לשמור.

אבל איך נוכל להיזכר בהיסטוריה הטובה כשאנחנו עסוקים בהפחדת עצמנו לדעת? הרי אם נעלה להר הבית, מיליארד מוסלמים יצעדו לירושלים, לא? כך אמרו לנו שוב ושוב, עד שהתחלנו להאמין בשקר שהמצאנו. האמת היא, ששום מוסלמי לא שינה תוכניות והתחיל לצעוד לאל-קודס כי נתנו ליהודים יומיים בשבוע בבוקר לעלות בגשר רעוע להר המור. אבל את העובדה הזאת אנחנו מעדיפים, משום מה, להדחיק, גם כיום, כשמדובר בעבודות שיפוץ של החלפת זמני בזמני, בלא כוונות ייהוד ההר, לצערי.

"כיוון שהגיעו להר הבית ראו שועל שהיה יוצא מבית קודשי הקודשים. התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק. אמרו לו, מפני מה אתה משחק? אמר להם, מפני מה אתם בוכים?" (תלמוד בבלי) ההשפלה הנוראית של היהודי העולה להר כיום היא היא השועלים המהלכים בו. בכל פעם שאני עולה להר, ואחרי הולך שוטר או נציג הוואקף, לשמור את שפתי לבל אמלמל תפילה - לו היה יכול לקרוא את מחשבותי, היה בוודאי אוסר עלי להתפלל גם בלב - אני מנסה להתנחם בדברי רבי עקיבא, ששחק משום שראה כי נבואות החורבן מתגשמות והסיק, כי לכן יתגשמו גם נבואות הנחמה, ולפעמים חיוך מפציע מבין הדמעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו