בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חינוך פלורליסטי דתי? אין דבר כזה

4תגובות

עשתי-עשר בעברית הם 11. כדי שלא נטעה לחשוב שמדובר ב-12 (שהם תריסר, כנראה תרי-עשר במקור), הקפיד המורה למתמטיקה בבית הספר התיכון שבו למדתי, "מעלה" בירושלים, להשתמש ב"עשתי-עשר" דווקא בכל פעם שציין את 11 בחודש. שמחה כפולה היתה לו ב-11 בנובמבר, כשהמספר החביב בוטא פעמיים באהבה ורבתה החינגה בניצוחו. והיה ונתקלו זה בזה שני ישראלים בקצווי תבל, והאחד השתמש ב"עשתי-עשר" - מיד הבין חברו ששניהם בוגרי "מעלה" ואמר "ד"ר פרנקנטל!"

לפני כמה שבועות נאחזו רבים מבוגרי "מעלה" בהזדמנות הנדירה של התאריך ובו שלוש פעמים אותו המספר - 11.11.11 - כדי להתקבץ ולהעלות בהומור את זכר האיש המוזר, המורה למתמטיקה, אך למעשה גם לבכות ולקונן על היעלמו של בית ספר ייחודי זה לפני שנות דור. עם תלמידיו נמנו גם שני חתני פרס נובל, שופט בית המשפט העליון, ראש המוסד, סופרים, משוררים, מנכ"לים ובכירים בממשל, בצבא, באקדמיה, באמנויות, בכלכלה ובביטחון. אולם אחרי כיובל של פעילות שוקקת, מאז אמצע שנות ה-30 של המאה ה-20, נמוג מוסד זה ונעלם.

חבל, כי היה זה בית ספר דתי מזן מיוחד. בטרם תקופות הברט והכיפה הסרוגה בעקבותיו, עוד סיפק בית הספר כיפות משי והשם "מעלה" רקום עליהן. לפני הלימודים חויבו הבנים להגיע לתפילה במניין, אך בכל חודש, בראש חודש, התקבצו הכל לתפילה ולשירה בצוותא - מורים ומורות, תלמידים ותלמידות. בנים ובנות ישבנו יחדיו על אותו ספסל, אפילו בשיעורי תלמוד, והמורה להיסטוריה לא חשש ללמדנו מהברית החדשה, כדי להבין הבנה מעמיקה יותר את תקופת הבית השני.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות, עדכונים ופרשנויות מהארץ לפייסבוק שלכם

פתיחות זו בכל מקצועות הלימודים, בד בבד עם שמירת מצוות, הועתקה לכמה וכמה בתי ספר דתיים ברחבי הארץ. אך היו גם בתי ספר דתיים "קפדניים" יותר, בהם הופרדו המינים מגיל מסוים, וחשוב מכך - התקבלו אליהם רק שומרי מצוות. ב"מעלה" סברו, כי אין לפסול בנים של משפחות חילוניות החפצות להעניק לילדיהן חינוך דתי, גם אם הדבר נעשה רק לשם "דע מאין באת".

אולם המציאות טפחה על פני שיטת "מעלה": אם רק כרבע מן הילדים הבאים בשעריו היו מרקע חילוני, הרי כשליש בלבד מבוגריו נשארו דתיים. לפיכך, רוב הדתיים החפצים בחינוך פלורליסטי גמרו בדעתם, כי עדיפה שמירת המצוות של הדור הבא על עקרון הפלורליזם.

מאז הוקמו הישיבות התיכוניות (ישיבה בבוקר ולימודי תיכון לבגרות אחר הצהריים), ובעקבותיהן האולפנות לבנות, מספר גדל והולך של דתיים בוחרים באופציות "בטוחות" אלה.

כך הלכו והתרוקנו התיכוניים הדתיים ברוח "מעלה" מתלמידיהם, עד שנסגרו מהעדר ביקוש. התהליך לא פסח גם על המוסדות ה"קפדניים" יותר, אלא אם כן הפכו הם עצמם לאולפנות וישיבות תיכוניות.

אלא שזה מכבר מסתבר, כי יש מבוגרי הישיבות התיכוניות (כולם מבתים דתיים למופת) הפורקים עול ו"יוצאים בשאלה", ושיעורם גדל. מה יהיה אפוא השלב הבא במגננת הקפדנות, לימודי ישיבה בלא בגרות? ושמא הסתגרות בגטאות, לבל יציצו וייפגעו? הן כבר עכשיו נאסר על "דתיים מודרניים" צעירים להשתתף במסיבות של בנותיהם בגן הילדים בשל טעמי "צניעות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו