שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'יאת נאסר
ג'יאת נאסר

בימים אלה, כאשר מתנהל דיון סוער על מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון, הגיעה השעה שהעוסקים במלאכה יזכרו את המיעוט הערבי במדינה. רבות דובר על הקיפוח רב השנים של ציבור זה ועל הצורך בתיקונו. ואולם, מלים לחוד ומעשים לחוד. מעט מאוד נעשה במרוצת השנים לתיקון המצב, ואף שהיו מדי פעם יוזמות לשינוי, לרוב הן טורפדו כשהתחלף השלטון.

מצבה של מערכת המשפט לא היה שונה בהרבה מזה של שאר המערכות. אף שהאזרחים הערבים מהווים כיום 20% מאוכלוסיית המדינה, שיעור השופטים הערבים מגיע בקושי ל-8%. אכן, יש להודות כי בשנים האחרונות, במיוחד בתקופתה של הנשיאה דורית ביניש, נעשה הרבה כדי לתקן עוול היסטורי זה, ומספרם של השופטים הערבים גדל במידה לא מבוטלת, אך הוא עדיין רחוק מלשקף את אחוז האוכלוסייה הערבית בישראל.

הדבר בולט במיוחד בבית המשפט העליון. במשך שנים, עד למינויו של השופט סלים ג'ובראן ב-2003, לא היה שופט ערבי בעליון. בית המשפט אמנם אינו פרלמנט ולא אמור לייצג את הציבור. גם אינני סבור שיש למנות שופטים לפי מוצאם. אך מקובל עלי "עיקרון השיקוף" שהותווה בוועדה לסדרי הבחירה של שופטים בראשות השופט יצחק זמיר לפני כעשור. לפי עיקרון זה, בית המשפט, אף שהוא אמור להיות בראש ובראשונה גוף מקצועי ברמה גבוהה, ראוי שישקף גם, במידת האפשר, את פני החברה.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות, עדכונים ופרשנויות מהארץ לפייסבוק שלכם

אין למנות משפטן ערבי לשופט בעליון רק בשל היותו ערבי. במינוי שופטים הדגש הוא על הכישורים המקצועיים, וחשוב כי השירות המשפטי לאזרח יינתן ברמה הגבוה ביותר ועל ידי השופטים בעלי הכישורים הטובים ביותר.

יחד עם זאת, שעה שיש מועמד ערבי שניחן בכישורים הדרושים, הרי יש לתת לו עדיפות במידה מה, כדי שבבית המשפט יהיו שופטים מכל המגזרים. ברור כי שופט ערבי אחד מבין 15 שופטים בבית המשפט העליון רחוק מלענות על עקרון השיקוף שהתוותה ועדת זמיר. לכן מן הראוי למנות לפחות שופט ערבי אחד מבין ארבעת התקנים שיתפנו בבית המשפט העליון בתקופה הקרובה.

הכותב הוא עורך דין

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ