בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוטנציאל ממשי לפשיזם

109תגובות

לפני כשנה כתב שלמה אבינרי שאין לראות בישראל מדינה פשיסטית ("פשיזם? הצחקתם אותי", "הארץ" 15.11.2010). במדינה פשיסטית, כתב אבינרי, המשטר עוקב אחרי האזרחים, כולא ללא משפט, מגביל תנועה, מקיים מערכת חינוך אחת מוכתבת ועוד.

במכתב דרמטי הודיע היועץ המשפטי לממשלה שהצעות "חוק העמותות", המבקשות להגביל את התרומות ממדינות זרות לארגונים בארץ, פוגעות בזכויות חוקתיות, והוא לא יגן עליהן בבג"ץ ("וינשטיין לנתניהו: הצעת חוק העמותות לא חוקתית", תומר זרחין, "הארץ", 7.12) .

לא מזמן חוקקה הכנסת את "חוק החרם", הפוגע פגיעה אנושה בעקרונות יסוד כמו חופש הביטוי, חופש ההתאגדות והזכות לשוויון. לא בכדי עורר החוק תגובות קשות. למרבה האבסורד, החוק אינו מטיל סנקציה על עצם ההשתתפות בחרם על המדינה (או על גופים המצויים בשטחה), אלא על הקריאה לחרם. הטלת סנקציה על קריאה לפעולה המגלמת את חופש הביטוי הפוליטי, מזעזעת מבחינה דמוקרטית.

הנחת היסוד של החוק היא, שהמדינה היא ישות עם כבוד ואסור לפגוע בכבודה, לבל תיעלב. זוהי מחשבה מסוכנת, הקשורה להוגי דעות במאות ה-18 וה-19, שראו במדינה אידיאל רציונלי, ישות עצמאית המובחנת מהפרטים החיים בה. פרקים אלו בתולדות המחשבה המדינית שימשו השראה למדינה הטוטליטרית.

פוליטיקאים אינם פועלים בחלל ריק, ומודעים להלכי הרוח בציבור. נייר הלקמוס הפוליטי מזהה בקלות שיש בארץ תמיכה ציבורית רחבה בהגבלת זכויות אדם. השיח הציבורי רווי התבטאויות קיצוניות בגנות ערבים, שמאלנים ועוד. החקיקה מתרגמת הלכי רוח תרבותיים לנורמות חוקיות.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות, עדכונים ופרשנויות מהארץ לפייסבוק שלכם

ישראל מתפארת בכך שהיא דמוקרטיה, אבל אין לנו חוקה ולא מסורת דמוקרטית. וכי היתה פעם דמוקרטיה במדינה? היתה דמוקרטיה יחסית, לחלק מהיהודים. עם התעצמות האלימות ברחוב הישראלי, השמאל חווה היום על בשרו את מה שהאזרחים הערבים חווים זה שנים. לכך נוסף קוצר היד בטיפול בתופעות המכוערות של אפליית אתיופים וספרדים, שהחברה מוכנה להשלים עמן. זכויות אדם אינן ניתנות לחלוקה, וכשהציבור הישראלי השלים עם קריאת הרבנים להימנע מלהשכיר דירות לערבים, הוא איפשר גם הדרת נשים והתקפות על הקהילה הגאה.

המאפיין המשותף לחקיקה ולפעולות אחרות שנעשות בחסות השלטון, הוא הפגיעה בעקרון האופוזיציה, בזכות הביטוי של המיעוט. זהו עקרון יסוד בדמוקרטיה. עקרון הכרעת הרוב הוא מודל רציונלי, וצידוקו בכך שהוא מבטא את הפגיעה הקטנה ביותר בחירות הנתונה באופן שווה לכל אדם.

לפי אותו היגיון, בדמוקרטיה דרושה הגנה מוחלטת על המיעוט. קיום המיעוט, לצד הרוב, מגלם את אידיאל ההשתתפות השווה. המיעוט גם תורם לדיון ולעיצוב הרוב. ממשלה הרואה בדעת המיעוט מטרד שיש להשתיקו, ובביקורת על השלטון מעשה המשול לבגידה, מקרבת את המדינה הטוטליטרית.

כשצלחת הפטרי התרבותית הישראלית מצמיחה את הצעות החוק האמורות והצעות דומות, שחלקן יתקבלו, פירוש הדבר שיש בישראל פוטנציאל ממשי לפשיזם בהנהגת הרוב. ההכרה בכך חייבת לכוון את התנהגות המיעוט.

הכותבת היתה היועצת המשפטית לכנסת וכיום היא מרצה למשפט פרלמנטרי באוניברסיטה העברית בירושלים

Read this article in English: Partial democracy



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו