בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שהישראלי רוצה

9תגובות

"משאת נפשה של הנורמליות הישראלית היא לחזות בהיעלמותם של הפלסטינים, או למצער - בשתיקתם וכניעתם הסופית", כותבת עמירה הס ("גבורת הפלסטינים", "הארץ" 21.12). האומנם? לי נראה, שמשאת נפשה של הנורמליות הישראלית היא חיים נורמליים. אם וכאשר החברה הישראלית תשתכנע שניתן יהיה לחיות פחות או יותר בשלום לצדה של מדינה פלסטינית, היא תתמוך בהקמתה ברוב גדול. שמעתי הערכה זו מפי אנשי ימין מובהקים ובכירים.

נכון, גם אז יהיו כאן כוחות לא מבוטלים שיתנגדו לכך מטעמים אידיאולוגיים. קבוצות קיצוניות בקרב המתנגדים אף עלולות לפעול באלימות לסיכול ההסדר. אולם אין לי ספק, שמתנגדי ההסדר יהיו במצב כזה מיעוט - רחוק מאוד מ-50%. כאשר נחתם הסכם אוסלו הוא נהנה על פי כל הסקרים מתמיכה של רוב מסיבי בציבור היהודי-הישראלי, כולל מצביעי ימין רבים. רוב זה בציבור היה גדול בהרבה מהרוב הזעום שבו אושר ההסכם בכנסת.

ההסכם לא אמר זאת במפורש, אך לחיצת היד בין יצחק רבין ליאסר ערפאת העידה כאלף עדים, שעל הפרק מדינה פלסטינית - דבר שרוב הישראלים התנגדו לו לפני אוסלו. ובכל זאת, הציבור הריח אז סיכוי לשלום ונתן סיכוי לסיכוי הזה. גם היום, לאחר כל האכזבות, מעידים סקרי דעת הקהל בעקביות, שרוב ברור בקרב הציבור - לרבות חלק גדול מאלה שמגדירים את עצמם כימין מתון - תומך בהסדר של שתי מדינות לשני עמים.

האמירה, שדווקא הנורמליות הישראלית מבקשת להעלים או לשעבד את הפלסטינים, עושה עוול לחברה הישראלית. לא ברור איך גרימת עוול לישראלים אמורה לעזור לשכנע אותם לתמוך בעשיית צדק עם הפלסטינים. אמירה כזאת גם מבטאת סירוב לעסוק ברצינות וביושר בתרומת הצד הפלסטיני לכך שרוב הישראלים אינם מאמינים היום שיניחו להם לחיות בשלום לצד מדינה פלסטינית.

מדוע לדון ברצינות בחלקם של שני הצדדים באחריות למה שקרה? קל יותר להניח, שהבעיה נעוצה בכך שהישראלים מטבעם הם משעבדים לתיאבון.

הס מאשימה את הישראלי המצוי, זה המייצג בעיניה את ה"נורמליות הישראלית", בעצימת עיניים לנוכח המציאות היום יומית הקשה של הכיבוש. הדברים אינם חסרי שחר. ברור שרבים, גם בקרב ה"נורמליים", אכן עוצמים את עיניהם. חשוב מאוד להפריע להם בעצימת העיניים ולהטריד את מנוחתם. אולם עצימת עיניים אינה הדבר הרע ביותר שקורה בעת סכסוך לאומי. כאשר אוטובוסים התפוצצו כאן ברחובות הערים, ובתי קפה נהפכו לשדות קטל, לא ניכרה, למרבה הצער, שום עצימת עיניים בקרב הציבור הפלסטיני בשטחים. רובו הגדול תמך, לפי הסקרים, בפיגועים אלה.

אילו היה מישהו אומר אז, ששאיפת הנורמליות הפלסטינית היא לחזות באוטובוסים מתפוצצים ובחלקי גופות עפים לכל עבר - מה היתה התשובה הראויה לכך? שזאת אמירה פשטנית, שיש בה משום עוול. ידוע, שבעיצומו של סכסוך לאומי נעשים דברים נוראים ואיומים, לפעמים בתמיכה ציבורית רחבה. אבל גם מי שתומך היום במעשים נוראים מסוגל לפעמים לתמוך מחר בשלום ובפיוס. ואם לא מחר, אז מחרתיים. גם לנוכח מעשים נוראים ראוי להימנע מדמוניזציה קולקטיבית של האויב. גם לאויב של האויב רצוי לא לעשות דמוניזציה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו