בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפחתיים כל כך

23תגובות

נשים בהריון מעוררות בי קנאה. אבל האם מקנאה אני בהן כמו במי שזכה בפרס נובל, או כמו בשכן שקנה ג'יפ חדש? האם הריון הוא הישג של הבעל ("אני יכול לממן שני גנים פרטיים ומטפלת")? של האשה ("לי יש משמעות, ולך?"), או אולי של המדינה?

רבות נכתב על ההשקעה הישראלית בילדים מסוננים גנטית, ומן המפורסמות היא שאשה בישראל זכאית לתמיכה רפואית נכבדת כשהיא מנסה להרות, והיא מאבדת אותה אחרי גיל הפריון. אבל האם האדרת ילדינו הגנטיים מוסברת כולה על ידי המשך המלחמה בנאצים באמצעים אחרים?

ייתכן שהורות היא דחף ביולוגי טהור. אבל אם כך, איך זה שבכל הקשר תרבותי רוב האנשים שואפים למספר הילדים המדויק שיעלה אותם בסולם הסטטוס החברתי בלי לחרוג ממה שנחשב לגבולות הטעם הטוב? וחוץ מזה, בעולם שבו איננו צדים, לא מלקטים, מרעילים את עצמנו מגיל צעיר, ואחר כך מחפשים את סם-הנגד, לא היינו מזהים דחף ביולוגי גם אם היה חותך אותנו בתור בסופר.

האם ילדים מנציחים את אהבתנו? אולי האשה ההרה מעוררת בי קנאה מפני שהיא נושאת את דגל המשפחתיות? רעיון תמים, בהתחשב בעובדה שההשפעה של ילדים על נישואים היא כמו זאת של טיפול ניסיוני על חולה סרטן (50% שזה יציל אותך, אבל גם 50% שזה יהרוג אותך מהר יותר).

היה אפשר לשער, שמדובר באהבת ילדים באשר היא. אבל האמת היא, שילדים של אחרים מעניינים אותנו מעט ממש כמו ביטויים אגוצנטריים אחרים שלהם (חלומות, למשל). ברוב המקרים אהבתנו לילדים שמורה לשניים-שלושה שבאו מגופנו.

מעטים רואים בהורות לילד לא גנטי מתווה סולידי, אותנטי ומושך לסיפוק אישי ומשפחתי. ההצעה לטפל בילדים ש"אינם שלך" מעוררת, בדומה לטבעונות, נניח, מגננות פסוודו-רציונליות ("אבל אנחנו אמורים לאכול בשר"), ובמקרה הטוב היא מגרה פנטזיות קולוניאליסטיות בדומה לאימוץ כלבלב מצער-בעלי-חיים ("המעורבים הם הכי חכמים").

אינני מתכחשת לביולוגיה. גם הדרך ללבי עוברת דרך המשפט "הבת שלך היא פשוט קופי שלך". אבל בכנות, כשאני שומעת את הילדה שלי משתמשת נכון ב"נראה" לעומת "נראה", זיהוי ההשפעה של האובססיוויות שלי עליה עושה לי את זה לא פחות מכל ביטוי של הגנים שלי דרכה. ואכן, יודע כל מי שמגדל ילדים "לא שלו", או מגדל את ילדו עם מי שאינו ההורה הגנטי שלו, ויודעת אנג'לינה - "ילד" ו"הורה" הם תפקידים המוגדרים הרבה יותר על ידי השאלה מי מחליט שנגמרה ארוחת הערב ואפשר לחזור לראות טלוויזיה מאשר על ידי גנים לקוצר ראייה.

במובן הזה, למשפחות החדשות סביבנו - החד מיניות, החד הוריות, הרב הוריות, הרב דוריות - יש פוטנציאל לערער על ההילה הנרקיסיסטית של הילד הגנטי ולקרב לשולחן שלנו את כל אותם ילדים יתומים, נטושים, ילדים בפנימיות, מחפשי אומנה, שההורים שלהם אינם יכולים לטפל בהם. אם אנחנו באמת משפחתיים כל כך, ציוניים כל כך, מרובי אמצעים כל כך, למה לא להשוויץ בכך ולעורר קנאה מוצדקת על ידי שילוב בין הרצון שלנו לאהוב אותם לצורך שלהם להיות נאהבים.

Read this article in English: The narcissistic glory of pregnancy



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו