בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבוא למדינה דו-לאומית

לאלו שהאמינו וחלמו על זהות ישראלית יהודית ועצמאית, מדינה דו-לאומית היא שבר כואב של חלומם; אך זהו תסריט שחובה להתכונן אליו

168תגובות

במאמרו מלפני שבוע ("עכשיו תורכם", "הארץ", 23.12), אברהם בורג מעלה הנחה חדשה ולפיה הגיעה העת להיערך לאפשרות שישראל צועדת בבטחה עיוורת ובדרך אל-חזור לקראת הקמת מדינה דו-לאומית בארץ ישראל. מלבד המחנה הדתי (בגלל מבנה הזהות הדתית שלו) ומלבד המחנה הימני-הקיצוני החילוני (בגלל אלימות הפנטזיה שלו) ומלבד השמאל הפוסט ציוני (בגלל החזון ההומני-קוסמופוליטי שלו) - כל יתר המחנות הפוליטיים והאידיאולוגים בישראל מבינים וגם מכריזים שמדינה דו-לאומית בארץ ישראל היא אפשרות רעה ומסוכנת, גם בטווח הקצר ובוודאי בטווח הארוך. ולמרות זאת אנחנו צועדים ככפויי גורל אל עבר יצירת מדינה דו-לאומית, שבתקופות מסוימות בתולדות הציונות אכן נצפתה כאפשרות סבירה ואפילו מקובלת בחוגים מסוימים.

גם אם רבים מאתנו מאמינים שאפשר יהיה למנוע במעשים פוליטיים תקיפים את יצירתה של מדינה כזאת, עדיין חובה להתכונן, הן רעיונית והן נפשית - כמו שמתכוננים למצבי חירום אחרים - כדי שהמדינה הדו-לאומית לא תשבש את המבנה הדמוקרטי של ישראל, ולא תהרוס לחלוטין את הזהות הישראלית-היהודית שהתגבשה בעשרות השנים האחרונות.

עלינו להבין שהמדינה הדו-לאומית לא תקום רק בגלל מעשי ישראל, אלא גם מתוך שיתוף פעולה סמוי של הפלסטינים, הן בתוך ישראל והן מחוצה לה. אפילו האנשים הפרגמטיים בחמאס מעוניינים לגרור את ישראל בשלב ראשון לאפשרות הזאת. לא רק בגלל ההנחה המפוקפקת שאם זה רע ליהודים אז זה ודאי טוב לפלסטינים, אלא משום שמבחינת העם הפלסטיני, בטווח הארוך מדינה דו-לאומית בכל ארץ ישראל היא אפשרות מבטיחה יותר מרבע פלסטין מקוצצת ומבותרת שאולי אפשר יהיה, בעמל רב ואולי גם בשפיכות דמים, לחלץ ממלתעות ישראל.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב מאמרי הארץ ישירות אליכם

מדינה דו-לאומית, אפילו דמוקרטית למחצה, תוכל להבטיח לפלסטינים, הודות לכלכלה החזקה של ישראל ולקשריה העמוקים עם המערב, חיים טובים ובטוחים יותר, ובעיקר מרחב טריטוריאלי גדול, שיוכל להוביל אותם בעוד עשרות שנים חזרה לפלסטין השלמה.

על החזון הפלסטיני של מדינה דו-לאומית אנחנו שומעים מכל עבר. ויש בו אולי הסבר להתעקשות של אש"ף - בקמפ דייוויד ב-2000, ובשיחות בין הרשות הפלסטינית לממשלת אולמרט, ואפילו באחרונה בגישושים עם השלטון הישראלי הנוכחי - שלא להיכנס ברצינות למו"מ בכוונה לסיים אותו באמת. חזון זה גם מסביר את השיתוק הלא מובן שאחז בפלסטינים בכל הנוגע לארגון מחאה אזרחית לא אלימה נגד ההתנחלויות; ואולי גם את תרדמתם בלילות כאשר בריונים שורפים להם מסגדים.

בשונה מאחיהם בסוריה ובארצות ערביות אחרות, העומדים חשופי חזה מול כדורי הצבא של בני עמם, הפלסטינים מתבוננים בפסיביות בבנייה המואצת בהתנחלויות, ובסבלנות התת-הכרתית שלהם הם גוררים אותנו אל המדינה הדו-לאומית. בה בעת היהודים, ב"מומחיות" בת אלפי שנים, שוב שותלים ואורגים את עצמם בתוך רקמת זהותו של עם זר, שהוא חלק מאומה ערבית ענקית, כפי שעשו מאות בשנים באוקראינה, בפולין, בתימן, בעיראק ובגרמניה, נגררים, ספק בפחד ספק בתשוקה, אל מצב שהביא עליהם אסונות גדולים - ובעיקר מצב שיהרוס סופית את אפשרות הנורמליזציה של הריבונות הישראלית.

מבחינת רוב הדתיים, קנאים או מתונים למחצה, חזון הדו-לאומיות אינו מאיים כל כך. מי שידע לשמור את הזהות שלו באמצעות טקסטים וחיי קהילה מצומצמים ברחבי העולם הרבה מאות בשנים יוכל ודאי לשמור את זהותו גם במאחז בודד מוקף בכפרים ערביים, כאשר פלוגה של צה"ל מבטיחה את שלומו. אנשי ימין קיצונים, שמחשיבים את ישראל כנושאת מטוסים ענקית של ארצות הברית (כדברי השר עוזי לנדאו), מאמינים שהמעצמה המבולבלת הזאת תאפשר להם בבוא העת לפתור את הבעיה הדמוגרפית בעזרת שורה של טרנספרים שקטים. וגם ההומניסטים, בוגרי רעיונות אחוות העמים מבית מדרשם של השומר הצעיר וברית שלום לשעבר, לא יראו כל פסול בכך שמשרדי החמאס ישכנו בעתיד במתחם עזריאלי בתל אביב, כל עוד אלו לא יפריעו להומניזם שלהם.

אבל לאלו שהאמינו וחלמו על זהות ישראלית יהודית עצמאית, שעומדת, לטוב ולרע, במבחן הטוטליות של מציאות לאומית טריטוריאלית משלה - מדינה דו-לאומית היא שבר כואב של חלומם, מקור לא אכזב לקונפליקטים קשים, כפי שהוכח בדו-לאומיות שנכשלה במקומות רבים בעולם בין עמים שהיו קרובים בדתם, בכלכלתם, בערכיהם ובהיסטוריה שלהם הרבה יותר מהיהודים והפלסטינים.

האם עוד אפשר למנוע את הרעה החולה הזאת שמצפה לנו? האם אפשר יהיה לשכנע את הפלסטינים להתגייס להגשים בכל זאת את חזון שתי המדינות (אפילו כפדרציה)? האם אפשר יהיה עוד לשכנע את דורשי טובתה של ישראל בארצות הברית ובאירופה לגלות תקיפות מוסרית, ולעצור את ישראל בדרך החתחתים שבה היא מובילה את עצמה? ואם, בלית ברירה, הדו-לאומיות אכן תגיע אלינו, איך אפשר יהיה למתן את נזקיה? איך אפשר יהיה להיערך אליה כך שלא תהרוס את הלאומיות החילונית העצמאית הישראלית, ולא תמחץ אותנו בין הדרת נשים יהודיות להדרת נשים מוסלמיות. אלו שאלות רציניות וחדשות שגם מחנה השלום צריך יהיה לתת להן תשובות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו