בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השקר שמונע את השלום

73תגובות

מדינות דמוקרטיות או דמוקרטיות למחצה, המקיימות, בניגוד לעקרונות של הדמוקרטיה, דיכוי אזרחי ושעבוד לאומי של עם אחר, אינן יכולות להרשות לעצמן להציג את הדיכוי והשעבוד באמצעות שקרים גמורים, כפי שהיו עושים במצב דומה משטרים דיקטטוריים מובהקים.

אחת הדרכים החלופיות שהן עשויות לאמץ היא לומר אמת חלקית. לתאר את תמונת המצב באורח דומה עד מאוד למצב הדברים הקיים, אגב השמטת מרכיב מרכזי של התמונה, או, למצער, תוך הצגת אותו המרכיב באופן המשנה מהותית את משמעותו הממשית.

אלכסנדר יעקובסון, בהסתמך, בין השאר, על "אנשי ימין מובהקים ובכירים" עלומי שם, כותב ש"אם וכאשר החברה הישראלית תשתכנע שניתן יהיה לחיות פחות או יותר בשלום לצדה של מדינה פלסטינית, היא תתמוך בהקמתה ברוב גדול" ("מה שהישראלי רוצה", "הארץ", 29.12). לכאורה, חסר כאן מרכיב מרכזי אחד בתיאור מצב היחסים בין ישראל לפלסטינים: מרכיב הדיכוי האזרחי והשעבוד הלאומי של הפלסטינים על ידי ישראל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארת" ישירות לפייסבוק שלכם

למעשה, מרכיב זה נמצא גם נמצא בהצגת הדברים של יעקובסון. אלא שהדיכוי והשעבוד של הפלסטינים מוצגים אצלו - וכן נתפשים בתודעתם של ישראלים רבים - כדבר שישראל אינה חפצה בו; כמעט כמושא לתיעוב עמוק מצדה, כמשא כבד שהיא תיפטר ממנו חיש מהר, בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכה.

כתוצאה מכך מתקבל הרושם כאילו את הדיקטטורה הצבאית ביהודה ושומרון מקיים צד שלישי כלשהו, בלתי נשלט, שאין ישראל אחראית עליו - מן הסתם אותן "קבוצות קיצוניות", כהגדרתו של יעקובסון, אשר מתנגדות להסדר מטעמים אידיאולוגיים, והריהם מיעוט, לשיטתו, בקרב החברה הישראלית.

מצב הדברים האמיתי שונה כמובן בתכלית. משטר הדיכוי האזרחי והשעבוד הלאומי של העם הפלסטיני הוא מיזם פעיל, מתמשך ופורח, שמאחוריו עומדת ממשלת ישראל הנבחרת, שהעומד בראשה כיום, בנימין נתניהו, נהנה מפופולריות רבה בקרב הציבור הישראלי. משטר זה, שעיקרו יצירת עם אזרחים אדונים מכאן, ועם נטול זכויות אזרח בסיסיות מכאן, הלך והעמיק לפני הסכם אוסלו וגם אחריו. לפני הטבח במערת המכפלה ב-1994 ואחריו; לפני פיגועי ההתאבדות באוטובוסים ובבתי הקפה הישראליים ואחריהם; לפני ההתנתקות מעזה ואחריה; לפני נאום בר-אילן ואחריו.

אלא שדא עקא - אם יעקובסון, ועמו אותם "אנשי הימין הבכירים" והמתונים בשמם הוא מדבר, היו מציגים את מרכיב השעבוד שבתמונת היחסים בין ישראל לפלסטינים כהווייתו, התמונה הכוללת שהיתה מתקבלת היתה מגוחכת עד דמעות: ישראל, החפצה להשתכנע "שניתן יהיה לחיות בשלום לצדה של מדינה פלסטינית", מקיימת בהתמדה מציאות המונעת בשיטתיות מן הפלסטינים לשכנע בכך את הישראלים. וכי אפשר להעלות על הדעת ברצינות, כי גזל רכוש פרטי וגזילת כבוד לאומי, שהם היום-יום של שעבוד הפלסטינים, עשויים לשמש להם תמריץ להפגנת כוונות שלום?

ואולם, גם אם האמת השלמה על יחסי ישראל והפלסטינים מציגה אותנו באור טראגי-קומי משהו - או שמא דווקא משום כך - הרי שמוטב לנו לדבוק בה, ולא באמת החלקית. שכן, רק אם וכאשר נבין לאשורו עד כמה מגוחך ואבסורדי הוא הניסיון להניע את העם הפלסטיני לכבד את זכויותינו הלאומיות בארץ הזאת, לפני ביטול יחסי השליט והנשלט בין שני העמים - רק אז ייתכן סיכוי אמיתי לשלום בין ישראל לפלסטינים. רק ההכרה באמת השלמה עשויה אפוא להוביל לשלום אמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו