בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזכות לומר קדיש

56תגובות

לפני תשע שנים, כשאמי הלכה לעולמה, ביקשתי מאיש ה"חברה קדישא" בקשה יוצאת דופן. אין לי אחים, אמרתי, ואני מבקשת לומר בלוויה "קדיש יתום". האיש הירהר מעט, ולבסוף שאל אם לדעתי יהיה הדבר לרצון אמי. "אני מבין שזה חשוב לך", אמר, "אבל צריך לחשוב על הרצוי לנפטר".

היססתי. אמי, בתו של רב חסידי אדוק מאוד, ייחסה חשיבות גדולה למצוות. לבסוף השבתי שייתכן כי בתחילה היתה נבהלת, אבל מיד היתה נזכרת ש"קדיש יתום" איננו אלא מנהג, ואין בהלכה איסור על אמירת קדיש מפי אשה. אולי אף היתה מבינה כי זוהי מחווה לה ולעולמה. האיש הפציר בי שאקרא פרק תהילים, הזכיר ש"זה לא מקובל", אולם כשראה שאני מתעקשת - נעתר.

ואכן אמרתי "קדיש". בני משפחתי, לרבות הדתיים שבהם, וחרדים גמורים אחרים, הצטרפו אלי באמירת "אמן". מי הזדעזע? חברי החילונים. מה? שאלו. זה מותר? השבתי להם בשאלה מי אוסר עליהם, החילונים הליברלים המוצהרים, משהו, ומדוע הם מוכנים לקבל איסורים ממישהו. אבל, הם אמרו, מה את צריכה את הקשקוש הארמי הזה?

ובכן, הטקסט הארמי היפה הזה, כמו טקסטים רבים מהאוצר העצום של המורשת היהודית, מדבר אלי בכל אות ואות, למרות ההקשר המיסטי-משיחי שלו, ובעיקר, כמובן, משפט הסיום, המשלב תפילה עם הבטחה: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" (וחביבה עלי התוספת של חוגים מסוימים "ועל כל יושבי תבל"). אפשר להתאבל בלעדיו, אבל למה להפקיר אותו לחרדים בלבד? על מה בדיוק רוצים החילונים הליברלים לנהל מלחמת תרבות, אם התרבות הזאת זרה להם לגמרי? על סדר הישיבה באוטובוס? על מאבקי כוח פוליטיים בבית שמש?

בשבוע שעבר דיווחו כתבי "הארץ" על התלבטות שגולגלה לפתחו של הרב הראשי הספרדי, הרב שלמה עמאר. אנשי משרד הדתות וה"חברה קדישא" דורשים ממנו שיחליט בהקדם אם לאשה מותר להספיד בלוויה. מה זאת אומרת מותר? בשום מקום לא כתוב שאסור. אלא שבשנים האחרונות גררה ההקצנה הדתית את ראשי ה"חברה קדישא" במקומות שונים בארץ להירתע מאותה פתיחות שהפגין האיש בלוויה של אמי. כל כך חוששים, שהם מעדיפים לזרוק את האחריות על הרב עמאר. והואיל וגם הוא יפחד מהקיצונים, ודאי יפסוק לחומרה. וכך נשים לא יספידו, לא יאמרו קדיש, לא יתערבו בגברים בבתי הקברות, לא ישירו ולא בכלל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות אליכם

הסובלות העיקריות מההקצנה הזאת הן הנשים הדתיות, ואלה החשות קרבה למסורת. לחילונים בעלי התקציב יש בתי קברות בקיבוצים, ואלה שידם אינה משגת נכנעו מזמן להקצנה. אז למה דווקא "הדרת נשים" חרדיות והטרור הסיקריקי בבית שמש, שאינם נוגעים לרוב החילונים, הקפיצו עכשיו את הפיוז?

אנשי מפתח חרדים רבים סבורים שהסיבה לכך אינה רק המפלגות האנטי-חרדיות שבדרך, אלא מה שמוליד אותן - העובדה שהעסקנים הרחיקו לכת בהקצנה יהירה ובניצול כוחני של הקופה הציבורית. "פעם פחדתי לשבת באוטובוס בין חילונים", אומר עיתונאי חרדי בכיר, "היום אני מרגיש שהחילונים חוששים ממני ומחברי". לדעתו, ההקצנה גוברת ככל שמחריפות ההתפוררות המגזרית והעדתית בציבור החרדי וחולשת הרבנים. לא פחות חמורה היא ההשפעה החרד"לית: רבני הימין הלאומני מקצינים כדי להוכיח שהם לא "דתיים לייט", ועמיתיהם החרדים פוחדים להצטייר כמקלים בעיניהם.

לנוכח מעגל הקסמים הזה מציע הציבור החילוני-ליברלי, במקום הגדרת פני החברה הישראלית, ערכיה ועתידה, תערובת של פחד ושנאה. עם כל הכבוד, "נשים מקדימה" או "כולנו נעמה" אינם חלופה. זאת לא מלחמת תרבות. זאת סתם מלחמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו