בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדי שנוכל להמשיך ליצור

2תגובות

רבים הם הכלים והאמצעים שמשמשים את נשאי התרבות: החל בדפוס, עבור בבימות, ברדיו, בקולנוע ובטלוויזיה, וכלה באינטרנט ובמסכי הדור האחרון של הטלפונים הניידים. חשיבותה של הטלוויזיה רבה, לא משום תחכומה או חדשנותה אלא משום זמינותה. בתור שכזאת היא בונה את השיח של החברה המקומית. איכות סוכניה היא הקובעת עד כמה תהיה לאומה תרבות גבוהה, צודקת, רחומה, מעמיקה, סובלנית, פלורליסטית ושוויונית. יצירה תרבותית שבשפה שבה היא נוצרת משתמשים עשרות מיליונים, יכולה להתנהל לפי כללי השוק. אך יצירה תרבותית הנוצרת בשפה שבה משתמשים כחמישה מיליון בלבד צריכה להתנהל במתכונת של תרבות מתגוננת.

בחברה שתרבותה נחשבת למתגוננת יש לשידור הציבורי חשיבות ראשונה במעלה. עליו לשמש בין היתר פלטפורמה ליצירה אחרת - חיצונית - שתספק זוויות ראייה נוספות: מבט שאינו בהכרח מלב הקונסנסוס ושיכול להעשיר במובהק את השיח. המחוקק בישראל חייב את רשות השידור לשמש שומר סף לפלטפורמה, ולרכוש הפקות מיוצרים שאינם עובדי רשות השידור בהיקף 36% מתקציבה. בפועל ניתן אמנם לראות בערוץ 1 הבלחות של תוכניות כאלה - "הסיפור האמיתי" ו"מבט שני" של מחלקת התעודה - אך הן בבחינת לעג לרש.

רשות השידור פועלת (ולא מנוהלת) ללא תקציב מאושר ופומבי מ-2003. דומה שאין בעולם גוף עסקי המגלגל סכומים בהיקף כזה (כמעט מיליארד שקל), שמתנהל ללא תקציב. מעבר לאחריות שמוטלת על העומדים בראש הארגון, אחראים למצב אומלל זה השר הממונה ושר האוצר. לבד מתשלום משכורות לעובדים מושקע התקציב השנתי בבורות איזוטריים כמו ערוץ 33, בתחרות בערוצים מסחריים על שידורי ספורט, במערך משדרים בזבזני ועכשיו במיזם חדש-ישן (שכבר בלע בעבר רבע מיליארד שקל שירדו לטימיון) - ערוץ חדשות לווייני בערוץ 33.

חשיבות ההפקה החיצונית עולה בהרבה על חשיבותם של כל אלה. הוויתור על ההשקעה בה בשנים 2007-2011 הוא יותר מעוול ליצירה הישראלית ועושיה. מדובר בטרור תרבותי שמצמית ומייבש כל חלקה טובה.

כדי שנוכל להמשיך להתגאות ביצירה של האומה הישראלית, ולא רק לתלות יהבנו ביצירת אבותינו (ואמותינו), יש לייצר מנגנון עצמאי שיבטיח את היצירה המקומית האיכותית. הפתרון לכך אינו העמקת הרגולציה. הרגולציה כבר נכשלה כישלון מהדהד בכל הנוגע לפיקוח על השידור המסחרי (מה גם שבמשטר רשיונות גם שיניה הנותרות, מוכות העששת, ייעקרו). הפתרון הוא בהתייחסות לשוק התקשורת כאל משק אוטרקי. כלומר, במקום דמי זיכיון, תמלוגים ואגרה, תיאסף בגין הענקת הרשיונות לשידור ובעבור אגרת השידור הציבורי קופה, שתשמש להפקות איכותיות שישובצו בערוצים הציבוריים הממלכתיים והמסחריים, או בערוץ שייעודו יהיה ציבורי. באופן כזה תוכניות פופולריות כמו תוכניות ריאליטי למשל יממנו תוכניות, שאינן בהכרח נושאות רייטינג אך יש להן ערך מוסף גבוה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הדעות ישירות אליכם

בימים אלה "אין מלך בישראל" וכל ח"כ הישר בעיניו יעשה. אך אני עדיין מקווה שיש דין ויש דיין, ויש שופטים בירושלים הרואים מעבר לקצה חוטמם, וחרדים גם הם לתדמית תרבותנו. "נשיאים ורוח ורפורמה אין", כפי שכתב השופט אליקים רובינשטיין בפסיקת ביניים חריפה ביותר בעתירת ארגוני היוצרים נגד ראש הממשלה, האוצר ורשות השידור שתתברר בעוד כמה חודשים. אליו, ואל השנה חדשה, 2012, שנת הפקות מקור ברשות השידור, נשואות עינינו.

הכותב הוא יוצר סרטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו