בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודית יהודית , אבל

39תגובות

המתח החילוני-החרדי הוא תופעה מתמדת בישראל בעשרות השנים האחרונות. הוא רוחש מתחת לפני השטח ומפעם לפעם מתפרץ, משתלט על סדר היום הפוליטי. ההתפרצות האחרונה ממשיכה את הרצף הזה, אבל נדמה שאופיה הפעם מעט שונה.

קודם כל בגלל משך הזמן החריג שלה: כשלושה שבועות ברציפות הנושא אינו יורד מראש המהדורות ומהעמודים הראשיים. אבל גם בגלל תוכנה: הביקורת החילונית אינה נוגעת הפעם רק לחלוקת תקציבים או לחלוקת נטל השירות בצבא. היא נוגעת לעצם אורח החיים החרדי. לא רק על נשים בא המאבק על "הדרת נשים" להגן. הוא בא להגן על החברה כולה מפני פגיעת אורח החיים החרדי. עצם קיומה של החברה החרדית נתפש כסכנה לקיומה של מדינת ישראל.

מעניין הוא, שהמאבק הזה נגד החברה החרדית וערכיה בא לאחר שבשנים האחרונות "יהדותה" של מדינת ישראל נהפכה למוטיב מרכזי בזירה הציבורית. אביגדור ליברמן מבקש לחזק את "יהדותה" של המדינה על ידי צמצום מספר הערבים החיים בה, זאב אלקין וחבריו מבקשים להגן על "האופי היהודי" של המדינה באמצעות פגיעה בארגונים המערערים עליו כביכול, ובנימין נתניהו הפך את ההכרה ב"יהדותה" של ישראל, ולא רק בעצם קיומה, לאבן היסוד של מדיניות החוץ שלו.

לכאורה, הקואליציה של נתניהו-ליברמן-אלקין היתה אמורה להפוך את ישראל למדינה יהודית יותר, קשובה יותר לרעיונות דתיים יהודיים, לערכים יהודיים דתיים. בפועל קורה כמעט ההיפך. לפעמים אותם אנשים עצמם הנושאים את דגל השמירה על "המדינה היהודית" הם שמובילים את המאבק נגד ההתחרדות, נגד ה"התייהדות" של המרחב הציבורי. ליברמן, לדוגמה. בראיון ל"ידיעות אחרונות" מבקש ליברמן לנצל את האווירה האנטי-חרדית כדי לפרק את המועצות הדתיות, כלומר לפרק את אחת מאבני היסוד המחברות את הדת (היהודית) למדינה (הישראלית).

איך קורה, שאנשים שחשוב להם כל כך שהמדינה תהיה יהודית, אינם אוהבים שהיהדות מציגה את פרצופה? איך ייתכן, שמי שרואה בשמירת הרוב היהודי בישראל משימה ראשונה במעלה נרתע מהמציאות בערים ובשכונות שבהן יש רוב למי ששומר על חיים יהודיים?

מוכרחים להודות: יריקה על ילדה בת שמונה היא מעשה קיצוני ומכוער, אבל אין שום דבר לא יהודי בהפרדה בין נשים לגברים, או בהקפדה על השבת או על דיני אישות. כדורגל בשבתות ושרימפס בימי חול הם עניינים חביבים ביותר, שחיוני לשמור על החופש לצרוך אותם. אבל יהודיים הם לא.

הפער הזה מרמז על כך, שסוגיית האופי "היהודי" היא בעיקרה עניין פוליטי, על גבול המניפולציה. לא מדינה יהודית רוצים ליברמן ונתניהו, אלא מדינה שלא-יהודים, ובמלים פשוטות יותר ערבים, אינם יכולים להיות שותפים בה. לא שמירה על ערכים יהודיים הם רוצים, אלא דחיקת הערכים של "האחר". האופי "היהודי" של המדינה הוא בעיקרו מכשיר להדיר ממנה את הלא-יהודים, את הערבים. עליהם, על הלא-יהודים, נגזר לנסוע במושב האחורי של האוטובוס הלאומי.

האבסורד הוא, שייתכן שעצם העיסוק-יתר באופי היהודי של המדינה הוא המוליד את התגובה החריפה נגד החרדים. החרדים - כאילו אומרים ליברמן ונתניהו, אבל גם אחרים בשמאל-מרכז החילוני - לוקחים יותר מדי ברצינות את הסיסמאות שלנו. הם, החרדים, באמת רוצים שהמדינה הזאת תהיה יהודית, עם פיאות ושטריימל. הדבר האחרון שאבירי "האופי היהודי" של המדינה רוצים זה שבאמת יהיה לה אופי יהודי. רק זה חסר להם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו