בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חינוך יוק

3תגובות

שנת 1968 היתה שנת מפנה במערכת החינוך בישראל. שר החינוך זלמן ארן הצליח להעביר רפורמה, שהיתה אמורה לשפר באופן משמעותי את תפקודה ולהפוך אותה לאחת הטובות בעולם.

הרפורמה של ארן התבססה על שתי הנחות יסוד: האינטגרציה תוביל לשיפור משמעותי של הישגי התלמידים החלשים, וכדי להשיג אותה יש להקים חטיבות ביניים.

אך האינטגרציה לא בוצעה אלא בחלקה, וחטיבות הביניים לא שיפרו, ולו במקצת, את הישגי התלמידים, ייתכן שאפילו להיפך. בתי ספר מקיפים הוקמו רק בפריפריה. במרכז הארץ ובחיפה נותרו בתי הספר כפי שהיו: גימנסיה הרצליה, הריאלי בחיפה ובתי הספר הסלקטיביים האחרים לא התחשבו באיש והמשיכו במדיניות נוגדת רפורמה, פרט להקמת חטיבות ביניים.

אם כן, הרפורמה לא הביאה בכנפיה בשורה, אלא נסיגה, עד כדי פגיעה ממשית בתלמידי ישראל, שעקבותיה ניכרים גם היום. אך אף על פי שהכל יודעים היטב שמדובר בפארסה נוראה, ממשיכים עדיין לדבוק בה. נכון שכיום מתקיימות שתי רפורמות מקבילות, "עוז לתמורה" בבתי הספר התיכוניים, ו"אופק חדש" בבתי הספר היסודיים וחלק מחטיבות הביניים - אולם אלה הן רפורמות קוסמטיות, טלאים שלעולם לא יוכלו להסתיר את הכישלון המהותי של המדיניות החינוכית מאז ועד היום.

אין צורך להיות איש חינוך מדופלם כדי להבין, שמערכת החינוך נמצאת במשבר עמוק. ההישגים המבישים של תלמידי ישראל יעידו על כך. כיום ברור, שגם שתי ה"רפורמות" החדשות אינן מבשרות טוב. הכל נעשה כלאחר יד, בלי לשאול שאלה מרכזית אחת: האם יעשו השינויים טוב לתלמידים ובמה יקדמו אותם.

קברניטי החינוך בישראל סברו, שניתן ליצור מצב שבו כל תלמידי ישראל יסיימו 12 שנות לימוד ותעודת בגרות בידיהם. זו אשליה. הניסיון לנבא מי יעבור את בחינות הבגרות כולן ומי לא הוא ניסיון נואל, אפילו שרלטני. למרות כל הרפורמות המדומות, שיעור התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מלאה לא עלה בצורה חדה אלא בשוליים בלבד.

מה המדיניות המטופשת של משרד החינוך כן יצרה הוא ייאוש בקרב תלמידים רבים, נשירה סמויה, מסגרות לימודיות בלתי פונקציונליות ודיווחי שקר, המסייעים לפוליטיקאים הבוחשים בקדרה.

אולם במערכת החינוך כיום עסוקים רק בדבר אחד: טבלאות של זכאים לבגרות. במקום ליצור מצב שתלמידים מסוימים יסיימו את לימודיהם לאחר שהוכשרו בתחום כלשהו, רבבות מסיימים 12 שנות לימוד בלא כלום. הלמידה נעלמה מזמן, ובמקומה בא שינון של החומר המצומצם לבגרות בלבד. העשייה החינוכית מסתכמת בכך.

את ראשי המערכת, ראשי הרשויות המקומיות, רשתות החינוך והנהלות בתי הספר מעניין רק אחוז הזכאים לבגרות מלאה, לא חשוב באיזה ציון עברו את הבחינה. העיקר ציון 56 ומעלה. זו קטסטרופה. מיליארדי שקלים, אולי אפילו עשרות מיליארדים, בוזבזו לריק, והיד עוד נטויה.

כל עוד לא תשתנה המדיניות גך שהמורים יוכלו למלא את ייעודם, והתלמידים יבואו לבית הספר כדי ללמוד את מה שהם רוצים ומסוגלים ללמוד - שום רפורמה לא תצלח. כסף יש, שכל אין.

ד"ר רוזנברג הוא היסטוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו