בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם יש את נפשך לדעת

17תגובות

באחרונה ביקר בארץ צוות טלוויזיה דרום קוריאני אשר בא לתהות מקרוב על נס אנתרופולוגי-תרבותי יהודי. מה שהביא את הקוריאנים לישראל, לדבריהם, הוא העובדה שלפחות 200 מחתני וכלות פרס נובל הם בני העם היהודי. באחוזים מכלל זוכי הפרס שיעור היהודים גבוה בהרבה מגודלו היחסי של העם היהודי באוכלוסיית העולם.

עוף השמים הוליך עד לדרום קוריאה את האגדה על מעיין הגניוס היהודי, שהוא לימוד גמרא בישיבות היהודיות. ולא נתקררה דעתם של הקוריאנים עד שלא התייצבו על ציודם המלא באולם ה"סדר" הגדול של ישיבת פוניבז' בבני ברק, לראות במו עיניהם כיצד פועל הפלא הזה. הצוות ערך במקום סדרת צילומים, ואף ראיין ר"מים (מורים) ותלמידים. וכך באמצעות הסרטים והראיונות, גם בני האומה הקוריאנית יזכו לטעום משהו מן הבשורה היהודית, ואולי גם קצת מעיקרי שיטת אימון השכל המופלאה של העם היהודי.

כמובן, הדרום קוריאנים אינם היחידים שקונים את המיתולוגיה הזאת. גדולי המאמינים בה חיים דווקא בישראל עצמה, והם כוללים, נוסף על חרדים ודתיים, גם חילונים, שרבים מהם נושאים את התואר "אוכלי נבלות וטרפות".

בסטטיסטיקות השונות על המרכיב היהודי הגבוה באוכלוסיית מקבלי פרס נובל יש כפי הנראה גרעין של אמת. יש גם אמת בסטטיסטיקה שמאה אחוז מלומדי גמרא בישיבות תורניות הם יהודים. האם משני נתונים סטטיסטיים כאלה ניתן להסיק על קשר סיבתי כלשהו בין לימוד גמרא בישיבה לבין הפוטנציאל לזכות בפרס נובל?

מבין חתני פרס נובל היהודים רק מעטים היו או הנם שומרי מצוות, או כאלה שיצאו מעולם הישיבות. אם יש מאפיין משותף כלשהו לחתני פרס נובל יהודים, בדרך כלל הוא של אדם חילוני במובהק. יתר על כן, הניסיון למצוא קשר סיבתי בין שני גורמים בגלל שכיחות גבוהה שיש להם באוכלוסייה מסוימת הוא מסוכן. אותו עם יהודי שרק בניו למדו או לומדים גמרא הוא גם העם שעליו עברה השואה האיומה ביותר בתולדות העולם המערבי. האם נאמר, על בסיס הקורלציה הסטטיסטית הזאת, בהיסק זהה להיסק החביב ביחס לריבוי פרסי נובל ליהודים, שלימוד גמרא בישיבות הוא גורם שמחבל ביכולת השרידות של בני העם היהודי, בפרט בעולם הדינמי של המאות ה-20 וה-21?

גם מן ההיבט הפסיכולוגי-פדגוגי, יש מקום לספק רב אם לימוד גמרא בישיבה תורנית הוא אכן שיטה טובה להשבחת האינטליגנציה ולהגברת יכולת ההבנה וההתמצאות בעולם. העיון בתלמוד מנקודת מבט דתית מבוסס על עיקרון ברזל המנוגד לתובנת יסוד המונחת בתשתית המדע, ושעליה עומד כל התהליך של יצירת ידע מועיל ובר תוקף במוח האדם. זוהי המתודה, שבין הראשונים לזהות אותה היה גלילאו גליליי במאה ה-17, ולפיה המבחן היחיד לתקפות של סברה כלשהי על העולם הוא התאמתה למציאות במבחן של תצפית או ניסיון.

מנגד, בבסיס עולם התלמוד האורתודוקסי בדרך כלל מונחת תובנה שהיא שונה לחלוטין ואף סותרת ממש את העמדה הגליליאנית. בישיבה התורנית, התקפות של אמירה או דעה נובעת בראש ובראשונה מהמשקל שמייחסים הר"מים בישיבה לבעל האמירה. על פי סולם המשקלות המקובל שם, בדרך כלל ככל שאדם חי בתקופה היסטורית קדומה יותר כך משקלו בעולם התלמוד גדול יותר ופסיקותיו ואמירותיו מתקבלות כאמת ודאית יותר.

שמואל היה חכם יהודי שחי בבבל במאה השלישית לספירה. יום אחד הוא חזר לבית המדרש מהפסקת צהריים, שבה אולי שתה קצת יותר מדי בירה. בדיון שהתנהל אחר הצהריים הוא התלוצץ עם תלמידיו, בדומה להתלוצצות שנקלטה באחרונה בעין המצלמה בין הרמטכ"ל ושר הביטחון בהיותם בשדה, וכך אמר: "קול באשה ערווה". גם אמירתו של שמואל נקלטה והונצחה, במסכת ברכות ובמסכת קידושין שבתלמוד. 1,800 שנים לאחר מכן, הרמטכ"ל של צבא מדינת היהודים רואה את עצמו מחויב להגיב על ההתלוצצות של שמואל, והפעם מתוקף תפקידו, עד כדי הוצאת הנחיות לצבא שקשורות לדבריו אלה של האמורא. אם יש בכלל משמעות של סיבתיות בקורלציות הסטטיסטיות הנזכרות לעיל, היא מעידה שהקוריאנים מחטיאים את המטרה. הקורלציה בין לימוד הגמרא בישיבה לבין שרידותם הרעועה בהיסטוריה של בני העם היהודי, הינה בעלת משמעות הרבה יותר גדולה מזו שבין לימוד גמרא לבין זכייה בפרס נובל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו