בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהמושב הקדמי

18תגובות

יצחק לאור חושב, שהגל האחרון של הזעם הציבורי כלפי החרדים נובע מ"פאניקה מוסרית" הנושאת גוונים אנטישמיים ("שמאל אובדני", "הארץ" 2.1). הוא סבור שהמחאה נגד הדרת הנשים מחזקת את הימין ואין לה סיבה אמיתית - היא נובעת מצורכי הטלוויזיה, הזקוקה ל"קורבנות תמיד כדי להתהדר בחופש עיתונות", ומשנאת חרדים שמקורה בעובדה שהחרדים מסרבים להצטרף ל"אתוס המודרניסטי" המנחה את הפרויקט הציוני.

אחח, איזו פרספקטיבה היסטורית צלולה אפשר לקבל מהמושב הקדמי. כמה שהנוף הנשקף משם חד וברור, אפשר לראות ממש עד קו האופק. מרוב קונטקסט, מרוב נאורות פוסט-ציונית ופוסט-מודרנית, לאור מתעלם מהחוויה הבסיסית המניעה את המאבק: של אשה שעולה לאוטובוס - גם באשדוד, לא רק במאה שערים - ואינה יכולה לשבת ליד בן זוגה או ליד בנה, אלא נאלצת ללכת למושבים האחוריים ובשפלות רוח להסתכל לגברים על העורף. באיזו אלגנטיות מתעלם לאור מהעובדה שברחובות מסוימים בארץ, אשה אינה יכולה ללכת לבושה בג'ינס מבלי שירקו עליה ויקראו לה "פרוצה". לאור פוסל את המאבק בהדרה כי העם שמתקומם נגד הפרדת נשים, מיישם הלכה למעשה כיבוש אכזר. כמה קל להעדיף דיכוי אחד על פני משנהו בשם הנאורות, רק מפני שאת הדיכוי הספציפי הזה אין לך סיכוי לחוות.

ההשוואה לרוזה פארקס, שלאור לועג לה במאמרו, אינה מדויקת: פארקס נלחמה על שוויון בזמן של התעוררות גדולה, שבה הכיוון האפשרי היחיד היה קדימה; רוזנבליט ואחיותיה למאבק נלחמות בציפורניים רק כדי להיאחז במצב הקיים. לא כדי להתקדם לחיסול של אי-השוויון המגדרי השורר כאן עדיין - אלא רק כדי לשבת היכן שהן רוצות באוטובוס, לשיר בטקס פומבי, ללכת על מדרכה ציבורית, או כדי שמדענית תוכל לעלות על הבמה ולקבל פרס ממשלתי. חירויות כה בסיסיות, עד כי אין זה נתפש שעדיין צריך להילחם עליהן.

אכן, המאבק בחרדים רווי התלהמות, אופורטוניזם ואולי אף גזענות מוסווית. ההתלקחות סביב החרדים נוחה יותר מהתקוממות נגד חקיקה ניאו-פשיסטית שמתבצעת בידי אנשים שנראים ממש כמונו. אבל אין להאשים בכך רק את ההטיה שלנו נגד השונה. בעולם ישנן עוד קהילות שסירבו להצטרף לפרויקט המודרניזם. ההבדל הוא, שבני כת האיימיש בארה"ב אינם דורשים מהמדינה לממן קווי רכבת נפרדים לנשים וגברים, ואיש מקהילת החרדים בגולדרס גרין בלונדון לא ידרוש מלקוחה חילונית ללכת לתור ל"נשים בלבד" בסופר כפי שקרה לקונה ירושלמית, שפירסמה את סיפורה בפייסבוק. חברי הקהילות הללו יודעים, כי יהיו אשר יהיו החוקים שלפיהם בחרו לחיות - הם מחייבים אותם בלבד.

אמנם, במקביל למאבק למען זכויות נשים, הפלסטינים ממשיכים לסבול מכיבוש מושחת ומשחית, אך אין בכוחו של עוול אחד להכשיר עוול אחר. העובדה שהפלסטינים מדוכאים, אין פירושה שגם הנשים צריכות להסכים לדיכוי. אבל את זה קשה לראות מהמושב הקדמי, כשנמצאים בהילוך שמאלני אוטומטי. כמה שעות במושב האחורי היו מעניקות ללאור פרספקטיבה אחרת לגמרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו