בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנהיגים פחדנים

74תגובות

אחרי מלחמת יום הכיפורים אמר לי האלוף ישראל טל המנוח, סגן הרמטכ"ל במלחמה ויועץ של שרי ביטחון אחריה, שכל המפקדים הבכירים באותה מלחמה נכשלו וצריך היה לשחררם מן השירות וגם לא להיעזר בהם בשירות מילואים. הבעיה, הוסיף טל, איננה באנשים אלא בשיטה שהשחיתה אותם, ואם לא נשנה את השיטה נלך מדחי אל דחי. ואיך משנים את השיטה, שאלתי. "שראש הממשלה ו/או שר הביטחון ו/או הרמטכ"ל יהיו גם חכמים וגם עם ביצים", הוא אמר. "הצרה היא שעד היום, מי שהיה חכם היה גם נמושה, ומי שהיה אמיץ היה טיפש".

דוד בן גוריון היה פוליטיקאי חכם, אבל בניגוד למיתוס שמטפחים הנשיא שמעון פרס, פרופ' מיכאל בר-זוהר ואחרים, הוא היה הססן במה שנוגע לצה"ל. ב-1947 הוא אירגן לעצמו "סמינר" לענייני ביטחון והבין של"הגנה", לרבות הפלמ"ח, אין ערך צבאי. לפיכך הוא החליט לכונן צבא מקצועי ברמה גבוהה, בעזרת מומחים מחו"ל ובני היישוב ששירתו בצבא הבריטי. באמצעות סדרת משברים ואיומי התפטרות, לימדו אותו ותיקי ההגנה מאיפה משתין הדג. בן גוריון ויתר. על מלחמת העצמאות פיקדו אנשים שהוא לא העריך והם שבנו את צה"ל בצלמם ובדמותם.

גם לוי אשכול היה פוליטיקאי חכם, אבל הוא לא הבין הרבה בביטחון ובניהול הצבא. אשכול הבין שהרמטכ"ל, יצחק רבין, לא מתאים לתפקידו ובעקבות הפשיטה על סמוע ב-1966 הוא אף שקל להדיחו, אך לא עשה זאת. בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הוא גילה שרבין התמוטט נפשית והמטכ"ל מרד בו, כפי שמרד בבן גוריון בשעתו. אבל אחרי המלחמה הוא הניח לרבין ולחבריו הבכירים לחגוג, אף שלא בזכותם הושג הניצחון, ולמרות תפקודם הלקוי. הוא אף שלח את רבין לכהן כשגריר בארצות הברית, כתחנה בדרך למנהיגות לאומית. מערכת הביטחון צברה יוקרה שלא הגיעה לה וממילא שום שיפור לא יכול היה להיעשות. כמו בן גוריון, גם אשכול היה נמושה כשהיה מדובר בצה"ל.

צה"ל נכשל גם במלחמת ההתשה וגם במלחמת יום הכיפורים. ובכל זאת, ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין נתנו יד לטיפוח המיתוס, שלפיו ניצחנו במלחמות הללו למרות "המחדל המודיעיני" (שלא היה) באוקטובר 73'. שהרי אם ניצחנו, אין מה לשנות ומה לשפר, צריך רק לשמור על הקיים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

ראש הממשלה מנחם בגין למד על בשרו במלחמת לבנון הראשונה, ששר הביטחון אריאל שרון והרמטכ"ל רפאל איתן ניהלו מלחמה שונה מן המלחמה שקיבלה את אישורו ואת אישור ממשלתו, בעיקר במה שנוגע לחזית הסורית בבקעה של לבנון.

הביטוי הבולט ביותר לכך היה פרשת סולטן יעקב, בשעות האחרונות שלפני הפסקת האש, שנועדה למנוע את הפסקת האש ולהמשיך במלחמה. אחד השותפים המרכזיים לתפקוד הלקוי עד אימה של צה"ל באותו קרב היה סגן מפקד הגיס, האלוף אהוד ברק. מנחם בגין ושר החוץ שלו, יצחק שמיר, שהחליף אותו אחרי שהתמוטט, הבינו כנראה, ש"משהו רקוב בממלכת דנמרק" ושתקו. ברק המשיך בהתקדמותו המטאורית לתפקיד רמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון.

כסגן רמטכ"ל וכרמטכ"ל למד ברק, במלחמה הממושכת עם החיזבאללה, שמערכת הביטחון הדינוזאורית של ישראל הולכת מדחי אל דחי ואין לסמוך עליה אפילו מול ארגון קיקיוני יחסית. לדעתו השלילית על צה"ל הוא נתן ביטוי בבריחה המבזה מדרום לבנון, שבה גם הפקרנו ציוד רב וגם בגדנו בבעלי בריתנו מצד"ל (וזאת מבלי להביע דעה אם צריך היה להישאר בדרום לבנון או לא). למרות זאת, גם כראש ממשלה וגם כשר הביטחון, לא נקט ברק אף לא צעד אחד קטן לעצור את תהליך הקריסה המתחולל בצה"ל.

אותם דברים אמורים גם על שרון, שלא אחת אמר למקורביו כי החליט לברוח מגוש קטיף, משום שצה"ל אינו מסוגל להתמודד שם עם החמאס. שרון, שהיה בעל מוניטין כבכיר מפקדי השדה בתולדות המדינה וכראש ממשלה חזק, לא העז לבצע את הרפורמות החיוניות בצה"ל. את התוצאה ראו הכל במלחמת לבנון השנייה.

המסקנה המתבקשת היא, שבתחום זה אין לסמוך על ראשי המדינה שנהגו, כולם, כפוליטיקאים קטנים. שיפור צה"ל יוכל להתרחש רק כשתתפתח בישראל תרבות ביטחון ברמה גבוהה, והציבור גם יגלה הבנה בנושאים אלו וגם ידרוש מן הנבחרים לא לעבוד עליו בעיניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו