בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין אלי הורביץ לאמא שלי

69תגובות

חשבתי לצלצל למיכה לינדנשטראוס, שנפטפט קצת, אולי אפילו ניפגש לקפה. פשוט קראתי בעיתון שמבקר המדינה בכבודו ובעצמו - הוא ולא שרף, הוא ולא פקיד - התפנה באחת והחל לחקור באופן אישי את הטענות ששטחה בתו של אלי הורביץ בהלוויית אביה באשר לטיפול, הבעייתי לטענתה, שניתן לו טרם מותו בבית החולים שיבא.

המבקר לא היה היחיד שמיהר להתגייס לטיפול ב"עניין הלא נעים" שהתעורר בהלוויה של הורביץ, המנכ"ל והיו"ר המיתולוגי של חברת "טבע". עוד נטלו חלק בתחרות המתרפס המהיר בישראל: סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שזימן את הבת למשרדו, ומנהל בית החולים שיבא, הפרופ' זאב רוטשטיין, שלמחרת ההלוויה שיגר איגרת מיוחדת ל-7,000 עובדיו שבה הבטיח כי לא ישקוט עד שסוגיית הטיפול באלי הורביץ תיחקר עד תום. "בתל השומר לא מטאטאים ולא מטייחים", הכריז.

אם כן, סברתי, במצב רוח לא-טיוחי שכזה, אולי ימצא מבקר המדינה או אישיות רמת מעלה אחרת, פנאי לשמוע גם את הסיפור של אמי. היא לא תעשיינית צמרת - סתם לבורנטית בת 66 שעבדה 43 שנים ברציפות, שילמה מסים באדיקות ומדי שנה תלתה ביום העצמאות את דגל ישראל בחזית הבית כי האמינה שאין כמו הסולידריות הישראלית.

כמה שבועות לפני שאושפז אלי הורביץ בשיבא הגיעה אמי לחדר המיון בבית החולים רמב"ם בחיפה, לאחר שנטלה, בהוראת רופא קופת חולים, חומר הכנה לבדיקה רפואית. כשפנתה למוקד החירום של הקופה ואמרה שהיא חשה ברע בצורה יוצאת דופן, הורתה לה המוקדנית (שכמו הרופא לא שמה לב לשילוב המסוכן בין החומר לתרופה שאמי נטלה בקביעות) להמשיך וליטול מנה נוספת מהחומר לקראת הבדיקה. מכאן הדרך לחדר המיון היתה קצרה ומסויטת.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בחדר המיון ישבה אמי שעות, כשהכרתה הולכת ומתערפלת. אף שכבר לא יכלה לצרף הברה אחת לשנייה וסבלה מבלבול והקאות - היא לא קיבלה טיפול. רק כשהחלה לפרכס על הרצפה הבינו הרופאים את חומרת מצבה, והבהילו אותה לחדר הטראומה שבטיפול הנמרץ. בזכות מזל גדול וטיפול רפואי מסור שקיבלה מכאן והלאה, חייה ניצלו.

הכאב של ד"ר ורד הורביץ-שליו מובן, והדברים הקשים שחשה כי היא חייבת לומר בהספד לאביה ("בשעות עירותך האחרונות ראית את פניה המכוערים של המדינה שאהבת") - נכונים. בדיקה יסודית אכן נדרשת ופתרונות יעילים נחוצים בדחיפות. הבעיה היא, שההירתמות הנלהבת של שועי המדינה לחקור את עוגמת הנפש של משפחת הורביץ באה בהמשך להתעלמות ממי-יודע-כמה מקרים אלמוניים אחרים. ההסתערות על המקרה הפרטי, האח"מי, מדגישה דווקא את ההזנחה האילמת מנת חלקנו, האלמונים.

בעלי האמצעים ומקורבי השררה זוכים בחייהם לטיפול טוב יותר, שמאריך ומשפר את חייהם (מבלי לשים לב פרופ' רוטשטיין הודה במסגרת ההיסטריה האפולוגטית שלו, כי הורביץ זכה מאז ומתמיד לטיפול מיוחד בשיבא). מותם נמצא ראוי לחקירה, לעריכת דין וחשבון, להתנצלות. אנחנו, החולים האלמונים, לא ראויים לכך. שום ועדת חקירה לא תקום אחרי אובדננו ולא תישלח איגרת בעקבות טיפול לא רגיש באהובינו. המכתבים שלנו לא ייענו ואיש לא יזמין אותנו לפגישה. כי אנחנו סתם אנשים רגילים ולאנשים רגילים קורים לפעמים גם דברים מצערים. אנחנו פשוט צריכים ללמוד להשלים עם זה.

Read this article in English: Anonymous patients



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו