בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתת חסד לשמאל

9תגובות

יצחק לאור ("שמאל אובדני", "הארץ" 2.1) ויאיר אסולין ("נורמלי, לא נורמלי", "הארץ" 6.1) מתארים את מצבו הקליני של "השמאל" בישראל. לדידו של לאור, בהתנשאותו ובהצטרפותו למתקפה האנטישמית המחזורית נגד החרדים - השמאל מאבד את עצמו לדעת. אסולין סבור שהוא במצב של גסיסה, מתגונן ומתנצל, ומציע לעשות לו הנשמה מלאכותית.

לפעמים האהבה לחולה מובילה לתמיכה בהמתת חסד, כדי לגאול אותו מייסוריו. אני כותב מתוך אהבה ותחושת קרבה עמוקה לחולה הגוסס, אבל גם מתוך רצון למזער את הנזקים שהוא גורם לסביבה בניסיונו להיאחז בחיים. נזק זה ניכר בהתגייסותו נגד "החרדים" (בה"א הידיעה הגזעני) ובפגיעה החמורה באותם חרדים הנאבקים להשתלב בחברה. בעיית היסוד של "השמאל" היא באי-ההכרה באחר ובהתנשאות כלפיו. כך, בשם המערביות, ההומניזם והקדמה אירופה השמידה, שיעבדה ושדדה עמים שלמים.

בהקשר המקומי "השמאל" הוא חוד החנית של ההתיישבות, המתבססת על גזל הקרקעות הפלסטיניות, הוא אחראי למיסוד הכיבוש ולעידוד ההתנחלות. בדרך נרמסה הדמוקרטיה והתמסדה "דמוקרטיה כובשת", מודל קולוניאלי מקורי תוצרת הארץ. "השמאל" המציא את "הסטטוס קוו" עם החרדים, המממן את בחורי הישיבה ופוטר אותם משירות צבאי תמורת מתן לגיטימציה למדינה כיהודית. בדרך נרמסו היהדות, האוטונומיה של הקהילות החרדיות, ושני עקרונות יסוד של הדמוקרטיה: ריבונות המדינה והשוויון בין האזרחים. כך נוסד משטר הפריווילגיות המכונה מדינה יהודית ודמוקרטית. "השמאל" הוא זה שהפלה, ניצל והשפיל את היהודים שעלו מארצות ערב בשל נחיתותם התרבותית "הערבית". "השמאל" המודרני המערבי מתנשא כלפי כל מה שנתפש בעיניו כפרימיטיבי, כלומר, לא מודרני "כמונו": הדת והאיסלאם, המזרחים, הערבים והחרדים.

צריך לתת לחולה הזה למות. נקים לו מצבה על תרומתו הבלתי ניתנת לערעור להקמת המדינה, על הרומנטיזציה של הסוציאליזם וסמליו, ועל מערכת הבריאות המתקדמת שהניאו-ליברליזם מנסה לפרק. וזהו. הניחו לדור הצעיר לבנות פה חיים חדשים עם תקווה לעתיד, בלי השנאה הנדרשת כדי לתדלק מערכת פוליטית רקובה מן היסוד. לא צריך לא "שמאל" ולא "ימין", מושגים המטשטשים את כל הוויכוחים הענייניים על כלכלה, על חברה, על תרבות, על זכויות אזרח ועל הפרדת דת ממדינה.

מי שרוצה להיות רלוונטי חייב לבנות שפה ושיח פוליטיים חדשים, המגדירים זהויות לא על בסיס תחושות עליונות, אלא על בסיס סולידריות חדשה. התקווה לפוליטיקה חדשה גרמה להתפרצות מחאת הקיץ והעלתה אל פני השטח את הכמיהה העמוקה לחברה צודקת וסולידרית. היא עשתה זאת כנגד כל המפלגות. לכן מה שיש לנו מאז הקיץ זו התפרצות נגדית, של כל בעלי הפריווילגיות, במטרה לבלום את הפוליטיקה החדשה המבוססת על תקווה, אהבה לאחר וסולידריות.

את המחנות הפוליטיים החדשים צריך להקים לא על פי ההנגדה השבטית של "שמאל-ימין", של תומכי השלום מול מתנגדיו. השדה הפוליטי היום צריך להיות מוגדר כמאבק בין תומכי הדמוקרטיה למתנגדיה. יש בו מקום לוויכוחים בתוך המחנה וייתכנו כמה מפלגות. עלינו לדון בשאלות בדבר הקשר בין דמוקרטיה ליהדות, איך מפרקים את הקשר הגורדי בין דת למדינה, כיצד מאפשרים חיים ביחד של ישראלים ופלסטינים ללא אפליה וכיבוש, וכיצד מאפשרים ריבוי תרבויות לצד שוויון אזרחי וצדק חברתי. אני מקווה שרוב אנשי השמאל לשעבר ימצאו במחנה הדמוקרטי את ביתם החדש, אבל גם אחרים, וזה העיקר.

הכותב הוא מחבר הספר "שלום מדומיין שיח מלחמה: כשל המנהיגות, הפוליטיקה והדמוקרטיה בישראל 1992-2006" (רסלינג, 2007)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו