בשילוב אין די

חיים אריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיים אריאל

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בהתייחסות המדינה למקומם בשוק העבודה של אלה שמתמודדים עם מוגבלות פיסית או נפשית, אך הדרך עוד ארוכה. המדינה הפנימה את חשיבות השילוב התעסוקתי, אך לא בפיתוח קריירה.

אדם בעל מוגבלות זכאי לשנת שיקום אחת בלבד במהלך חייו. בשנה הזאת אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי יפנה אותו לאבחון והערכה ובהתאם לתוצאות יחליט על מסלול של הכשרה מקצועית. אין די בזה. שוק העבודה היום שונה מבעבר. בתפקידים רבים נדרשים העובדים להסתגל לטכנולוגיה משתנה. אנשים מחליפים עבודה יותר מבעבר ולעתים אף יוצאים ללמוד מקצוע חדש.

לאנשים עם מוגבלויות אין את האפשרויות האלה. מהרגע שהם הוכשרו למקצוע כלשהו, הם נאלצים להתמודד עם השלכות הבחירה לכל חייהם. הם מתקשים לשמור על מקום עבודתם כי אינם עומדים בקצב השינויים הטכנולוגיים. הואיל והמדינה אינה לוקחת חלק בהכשרתם לאורך זמן, בעלי מוגבלויות נותרים מאחור בזמן שעמיתיהם לעבודה מתקדמים. לעתים הם אף הופכים למעמסה על המעסיק, עד כדי פיטורים. רבים מהם היו יכולים להתקדם לתפקידים בעלי אחריות גדולה יותר, אך במצב כפי שהוא היום, כנראה שלא נדע זאת.

ברור שמודל ההכשרה המקצועית והשיקום התעסוקתי מיושן ויש לבצע התאמות. יש לאפשר לאנשים אלה לצאת להכשרות נוספות, התואמות את צורכיהם ועבודתם, ולפרוס את הליווי בעבודה לאורך השנים. ניתן לקצר חלק גדול מההכשרות המקצועיות, הנמשכות היום כשנה, וכך לפנות תקציב להכשרתם בעתיד.

חוסר קידומו האישי של האדם עם המוגבלות עלול לפגוע בו, אך גם במעסיקיו, ויש לו השלכות כלכליות על המדינה עצמה. המדינה טרם פיצחה את הדרך להגשמת הפוטנציאל התעסוקתי הטמון באנשים עם מוגבלות. יתרה מכך, למדינה מחויבות מוסרית כלפיהם ועליה לדאוג לרווחתם המקצועית ולאורך זמן. מדובר במאות אלפי עובדים, אשר יכולים להפוך מנטל לנכס למשק הישראלי.

הכותב הוא הבעלים של קבוצת "אריאל נתיבים", מייסד יזמות חברתית עסקית לטובת אנשים עם מוגבלות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ