בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על לפיד, שליט, וטיפשותם של אוהבי המותגים

הפוליטיקה היא שטן מתעתע, ורק טיפשים לא מבינים זאת ונופלים בפח אחד אחרי השני, קורבנות להיותם "מותגי יוקרה" שיוחלפו באחרים

196תגובות

אדם שהולך לפוליטיקה, שככה פתאום בבוקר של יום בהיר אחד מחליט שהוא יקים מפלגה שתושיע את עם ישראל, או יצטרף למפלגה קיימת ועל ידי הצטרפותו אליה ייוושע עם ישראל – אדם כזה אינו יכול אלא להיות טיפש. ולטיפשות יש הרי פנים רבות, גם פנים יפות כמו פניו של יאיר לפיד, או כמו של נעם שליט שנראה בהחלט נאה לגילו, או כמו אנסטסיה מיכאלי, שופכת המים המפורסמת מהכנסת, שגם היא נראית נאה לכל הדעות.

מה שקורה הוא שיש לנו היום בארץ מאגר לא קטן של גברים ונשים נאים וסקסיים, שקמו בבוקר יום בהיר אחד ואמרו לעצמם (או מישהו אמר להם) כך: אנחנו נאים וסקסיים, ואומרים לנו שאנחנו גם כריזמטיים. אנחנו בעצם מותגי יוקרה. אז בואו נמנף את יפי התואר והסקסיות הכריזמטית והמותגית-יוקרתית שלנו לטובת משהו גדול יותר ולא נבזבז אותם סתם כך על חייינו הפרטיים.

וכאן בדיוק מתגלה התסמונת של האנשים הכביכול-אידיאליסטיים האלה, שהייתי מכנה אותה "תסמונת פאוסט הפוכה". ולמה "תסמונת פאוסט הפוכה"? הבה אסביר: פאוסט, או דוקטור פאוסטוס, היה מלומד זקן רציני וחכם, שהיה לו הכל, חוץ מזה שהוא לא היה נאה וסקסי. והוא החליט בבוקר יום בהיר אחד שהוא רוצה גם את יפי התואר והסקסיות שאין לו כדרך הטבע, והחליט לחתום על חוזה עם השטן, שעל פיו השטן הופך אותו לצעיר נאה וסקסי, אבל בתמורה לוקח ממנו את הרגישות ואת החוכמה והופך אותו למין יצור שטחי וטיפש. והסוף גרוע, כפי כתב גם מארלו האנגלי, גם גתה הגרמני וכו': עד כאן תסמונת פאוסט.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והטורים ישירות לפייסבוק

מוטי מילרוד

ומהי תסמונת פאוסט הפוכה? כשפאוסט, שיש לו כל מה שצעיר נחמד, נאה וסקסי צריך כדי להיות מאושר בעולם, מחליט שהוא רוצה גם להיות חכם וחותם על חוזה עם השטן, שעל פיו השטן מעניק לו מקום טוב במפלגה או בקואליציה, ובתמורה – וכאן ההבדל מפאוסט הקלאסי – הוא לא לוקח לכאורה כלום, לא את הנחמדות הסקסית, ולא את ההבעה המקסימה, אלא רק מחכה בצד. והשטן מחכה בסבלנות, כי שום דבר לא בוער לו. ולאט לאט האיש הנאה, שהיה מותג, יוצא מהר מהאופנה כמו כל מותג, ומתכער על ידי הפוליטיקה, מסתבך בתככי הפוליטיקאים, מצהיר הצהרה נמהרת, מעצבן מישהו בעל השפעה בעיתונות, ובעל ההשפעה מחליט לאסור עליו מלחמה תקשורתית – והאיש נגמר, ועוזב שפוף את הזירה, נזרק לזבל כמו תיק יוקרה משומש. המעריצים לשעבר שלו מפנים לו עורף, הוא נהפך לבדיחה, למשל ולשנינה בעיני הציבור.

ומהי סיבת הכשלון הידוע מראש? הסיבה היא שהפוליטיקה היא תמיד מעין שטן מתעתע, ורק טיפשים לא מבינים זאת ונופלים בפח בזה אחר זה.

אני לוקח את עצמי, למשל: אני מרגיש די מאושר מחיי כפי שהם. בשבוע שבו הכריזו המותגים לפיד ונעם שליט על כוונתם ללכת לפוליטיקה, אני הלכתי ברגל ממערכת "הארץ" ברחוב שוקן אל קצה רחוב הרצל ושם, במכון התרבות הצרפתי, חידשתי את המנוי שלי לספרייה של המכון. בכך הגשמתי לעצמי שאיפה גדולה מבחינתי, מפני שבצעירותי היה לי מנוי כזה, והפסקתי אותו, ובאחרונה התחשק לי להאזין מחדש לכל ההצגות הצרפתיות הקלאסיות בביצועים הנהדרים הזכורים לי מאז. שאלתי אם כן שלוש קלטות די-וי-די: של "בית הספר לנשים" ו"הקמצן" של מולייר, וכן קלטת של שיחה בין עיתונאי התרבות ברנאר פיבו לסופרת מרגריט יורסנאר.

וכך אני שוכב במיטה בערבים, ובשעה שאחרים צופים בחדשות בטלוויזיה ובהבלים אחרים, אני צופה שוב ושוב בהצגות הנפלאות הללו של מולייר, המיועדות בין השאר לחנך את בני האדם להימנע מלהיות טיפשים, על ידי זה שמציגים מול האף שלהם כמה מגוחך הוא מי שטיפש. והן גם מחנכות איך להימנע עד כמה שאפשר מלהינזק על ידי טיפשים.

דניאל צ'צ'יק

ועוד שני דברים עשיתי בסוף השבוע האחרון, בשעה שלפיד ושליט, ישבו וגמרו בדעתם סופית לעשות מעצמם נושא של קומדיה או טרגדיה ביתר השנים שנותרו להם לחיות על פני האדמה. האחד הוא שנסעתי למזרח ירושלים לקחת את החליפה הכחולה שתפר לי החייט הפלסטיני המופלא מוריס גדעון, העובד בבית שמידט ממול לשער שכם. והאחר הוא שנסעתי לבילעין, ולא כדי להפגין אלא כדי לבקר אצל חברינו הטובים, בני הזוג הטובים וישרי הדרך האשם וזהרה ברנאט.

ידידותנו עם משפחת ברנאט עמדה במבחנים קשים והיא חוצה גבולות. הם ואנחנו מיואשים מהפוליטיקה ומהבטחות הסרק של הפוליטיקאים. הם ואנחנו אוהבים את משפחותינו ואת נכדינו, ומרגישים שכל היתר הבל הבלים. שנינו מאמינים באוכל פשוט וטוב, ושנינו מבינים שלא נוכל כבר לשנות את העולם, ושצריך פשוט לנסות להסתדר עם מה שיש.

ואשר לחליפה שתפר לי מר גדעון, החייט המופלא ממזרח ירושלים: מעשה באריג צמר משובח שקנתה חותנתי רות ברגר זכרה לברכה בשווייץ או בגרמניה לפני כשלושים שנה. חותנתי נולדה בעיירה הגרמנית סאארלואי שבגבול צרפת גרמניה, ונהגה לנסוע מפעם לפעם לאזורים הללו לבקר שם את חבריה לשעבר. האריג שכב בארון, ואחרי מותה נגאל לבסוף מהשיכחה. עירית אשתי נזכרה בחייט ושמו מורד אליאס, שהיתה לו חנות מול שער שכם, ושאביה הזמין אצלו מקטורן אחרי מלחמת ששת הימים (מקטורן שאני לובש עד היום והנראה כחדש). התברר שחנותו של החייט הזה נהפכה לבוטיק לבגדי נשים, אבל בכניסה שלידו יש חייט ותיק אחר התופר חליפות לגברים.

מוריס גדעון נראה שם עברי. אבל הוא פלסטיני הגר בבית לחם, שיש לו אישור עבודה קבוע וכך הוא חוצה יום יום את המחסום בין בית לחם לירושלים וחוזר הביתה עם ערב, מפני שהלינה בירושלים אסורה עליו על פי האישור שבידו (הוא לא מתלונן על כך. זו פשוט עובדה). מוריס גדעון הוא קתולי, וילדיו עושים כולם קריירות אקדמיות ומקצועיות בחוץ לארץ.

בעבר, סיפר לי, תפר חליפות לישראלים בעלי שם. הוא גם מכיר את שמותיהם של הרבה מעיתונאי "הארץ" שאותם הוא קורא בתרגום לערבית בעיתון "אלקודס" ומעריך אותם ואת עוז רוחם. היה נעים לשוחח אתו בעת שלוש המדידות שעשיתי אצלו, עד שהשבוע החליפה היתה מוכנה, חליפה לתפארת, שעל פי הבטחתו תשמש אותי עוד עשרות שנים.

הטיפשים הקונים בגדי מותגים במחירים אסטרונומיים אינם יודעים איזה תענוג זה ללבוש מכנסיים ומקטורן שנתפרו במיוחד לגופך. הטיפשים הקונים בגדי מותגים הם גם אלה שיצביעו בבחירות הבאות למותגים לפיד ושליט והשד יודע מי עוד יצוץ בינתיים. ואילו החכמים יודעים, שהרבה יותר יוקרתי הוא ללבוש חליפה שנתפרה לך על פי מידה מאשר לקנות חליפה מוכנה ותעשייתית של מותג כאילו-יוקרתי. וכאן בארץ הדבר אפשרי ואפילו לא יקר, אבל מה – טיפשים הם בני עמנו, מאוהבים במותגים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו