בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארצנו הגדלדולת

תגובות

מעט יישאר מים המלח. הנוף העתיק יהפוך למלונות מכוערים. "כיוון ששמו ים המוות, התאים לו למות", יאמר אב לבנו, כאשר יישאל מה היה שם משך מיליון שנים, עד שייבשו אותו כדי "שיהיה כסף למדינה". למטה, בהמשך השבר הסורי-אפריקאי, אילת, עיירה מרוחקת מחוף הים. לפני שהדירו אליה מהגרים, הגלו אליה פושעים, כדי שלא יזיקו בצפון. אחר כך הגיעו פושעים גדולים יותר, ברשות המדינה, והרסו את החוף בעזרת מלונות ענק, רעש רמקולים, צווחות מוסיקה, כדי "שיהיה כסף למדינה". כסף זה טוב. בטח. מתרוששים, אבל מתענגים על חדשות המט"ח של המדינה. תענוג גדול יותר מהוד הים וההרים סביבו והדממה.

האב ובנו מהמשל יעלו צפונה, ויגיעו לטבריה. כאן יסביר האב לבנו את מה ששמע מסבו: עיר עתיקה מאוד, ערבית ויהודית, שאחרי טיהורה האתני ב-18 באפריל 1948, ניתנה הוראה לפוצץ את כל בתיה הערביים, כדי ש"העיר תהיה שלנו". כך נעלמה עיר הבזלת השחורה שלחוף האגם ונשארה שורה של חורבות (בתי הפלסטינים) ובתים (של יהודים). על גבם וביניהם בנו מלונות ענק, על קו המים, וסירות דיסקוטק צווחות מרמקולים הלוך-ושוט, וכאילו לא די, גם שואבים מהים הזה מים, יותר משהטבע יכול להחזיר. והים מידרדר גם כאן (שנות בצורת היו כאן מאות בשנים).

לקינוח, יוכל הבן לשמוע על אגם החולה, שהיתה הכתם הכחול העליון במפת הארץ, מעל לכתם היותר גדול של הכנרת, שמעל הכתם היותר גדול של ים המלח. ייבשו אותה, כדי שתהיה אדמה חקלאית, אבל עכשיו אין אגם ויש מעט חקלאות. הבה נקרא למפעל שלנו השממת הפריחה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות אל הפייסבוק שלכם

הנוף והטבע אינם קדושים, אלא אם כן הם חלק מתרבות של השתלטות. אפילו הטיולים הקולקטיביים שייכים לתרבות הקושאן. עתיקות הארץ חשובה רק אם היא "בבעלותנו". מה מדגיש את זה יותר מהפיכת קברי השייחים בגליל לקברי "הנביא חבקוק", "מרדכי היהודי" וכל מיני אמוראים שחיו ומתו בבבל, ונקברו כאן רק כחלק מהפצת הבערות של המדינה (שהחלה ב"קידוש" הקברים הללו בשנות ה-50). קדושת הארץ פירושה אהבת המדינה ההורסת את הארץ.

אכן, אי אפשר להתכחש לעובדה הדמוגרפית: על כברת ארץ זו חיו, לפני מאה שנים, מיליון בני אדם, ועכשיו - בלא תוספת מים או משאבי טבע, שלא התגלו עם הזמן - חיים כמעט 11 מיליונים. לכן הבטון יורש את הירק. אבל האם מוכרחים היו להרוס את הנוף? ובכן, בוני המדינה, שהרסו את הארץ, היו תמיד עיוורים לנוף שלתוכו באו. די להשוות את המקומות הזעירים שבהם לא העזה המדינה לגעת - אלה שבבעלות הכנסיות הנוצריות - כדי לראות כמה יפה הארץ כאשר בנייתה משתלבת בנוף.

עוד עדויות: יפו הערבית (המשופצת ליהודים), ירושלים הישנה, המושבות הגרמניות. השוו אותן למה שנבנה כיישוב בגליל ובעמק ותראו כמה מעט חשבו אבותינו על בנייה כחלק מהנוף. חשבו על מבט מרחוק על המצפים בגליל וזרותם, לעומת מבט כזה על הכפרים הערביים שלידם. הבנייה ההמונית של "צמודי קרקע" בשנות ה-90, שאותה הוביל אריאל שרון וזכתה לתשואות, היא בוודאי ההוכחה האולטימטיבית. עאלק "וילות".

קשיי הקיום היהודי בישראל משמשים כהסבר בכל פעם שבה דרושה אלימות נגד אדם או נגד הטבע. הארץ הופכת להיות המקום שלא באמת אוהבים, אלא כציווי פטריוטי. בשביל אהבה ממשית לחבל ארץ, להתבוננות על גבעות וזיתים ורחובות, נוסעים העשירים לטוסקנה. מי שנאבקים על הצלת פארק הירקון בשרון הדרומי, תמנע, חולות סמר, ומה שנשאר מים המלח, הם ניצנים לפריחה מאוחרת, אולי מאוחרת מדי.

Read this artcle in English: Our big little country

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו