בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרכז ושמאל בחזית אחת

הזרוע ההתנחלותית-הדתית והזרוע הלאומית-הרדיקלית סוגרות שתיהן על ישראל; המרכז והשמאל חייבים להתייצב בחזית רחבה נגדן

56תגובות

ישראל אינה רק, כידוע, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היא גם המדינה היחידה בעולם המערבי שבה עולות מלב העילית הפוליטית עצמה יוזמות לחיסול השיטה. שתי זרועות סוגרות עליה: הזרוע ההתנחלותית-הדתית והזרוע הלאומית-הרדיקלית, שגם בה קיים מרכיב דתי חזק.

בשם צמרת המתנחלים, בני קצובר תובע להשליט את היהדות השבטית על הדמוקרטיה הליברלית. בעיניו ובעיני חבריו, היחיד האוטונומי, השליט בחייו והנותן לעצמו חוקים שתכליתם לממש את זכויות האדם, הוא "מתיוון" טמא. חבר הכנסת זאב אלקין, "המודיע" של מורדי הגבעות, ושר המשפטים יעקב נאמן, השואף למדינת הלכה ובינתיים ממיט חרפה על תפקידו, הם הגשר אל הזרוע השנייה של הלאומנים הרדיקלים. בשמם של אלה מדברים חברי הכנסת יריב לוין ועמיתיו בליכוד ובישראל ביתנו. כולם נחושים בדעתם כי לישראל אין עתיד אלא כמדינת מתנחלים: בעיניהם הדמוקרטיה הליברלית מסכנת את האומה ולכן חובה להחליש אותה עד לחיסולה המעשי.

ההצלחה היחסית מאוד של המחנה הליברלי במאבק על מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון - הצלחה שזכה בה בעור שיניו - אינה צריכה לסנוור את עינינו: בית המשפט משתנה, וסיבוב החקיקה הבא, שבו יסונדל מעוז אחרון זה של הדמוקרטיה הליברלית, כבר יצא לדרכו. למרות זאת שקוע מחנה המרכז-שמאל בקטנוניות ומתנהל כאילו עסקים כרגיל. מפלגת העבודה מסתפקת במעמד של קבוצת לחץ ואילו שכנתה מימין, קדימה, דומה היום למפלגת מדף שמצפה לקונים. המסקנה מכל אלה היא שדרושה לא רק התעוררות כללית ומודעות לכך שהשעה היא שעת חירום, אלא גם כניסה של גורם חדש לזירה הפוליטית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות אל הפייסבוק שלכם

תפקיד זה נועד לתנועת המחאה החברתית ששטפה את הארץ בקיץ שעבר, אך לא המריאה מהסיבה שכבר צוינה בעמודים אלה יותר מפעם אחת: בדמוקרטיה סופרים את הקולות בקלפי ולא את האנשים שהתכנסו בכיכר העיר. אין דבר קל מלהפגין, אך אין דבר קשה מלתרגם את האנרגיה וההתלהבות שמתגלים בהפגנות לכוח פוליטי.

לכן, על הצעירים שהופיעו על הבמה הציבורית בשנה שעברה לשנס מותניים ולשמש קטליזטור לכל הכוחות, הגופים והמוני האנשים הבודדים, שהייאוש מכרסם בהם, אך עתיד החברה הזאת עדיין יקר להם. המאבק הוא על אופיה הכולל של החברה ועל אורחות חייה, המאבק הוא נגד ההתנחלות, המייצרת מנטליות של אפרטהייד, ההולכת ומתפשטת ומצמיחה קבוצות של בריונים, שנתמכות לא רק על ידי שכבות רחבות של הציבור שחי בשטחים הכבושים, אלא גם על ידי אנשים מלב הממסד.

לכן, אסור לצאת למערכת הבחירות הבאה, שייתכן כי תוקדם, בכוחות מפוצלים. המרכז והשמאל חייבים להתייצב בחזית אחת רחבה כדי למנוע את שקיעת ישראל באפרטהייד וניאו-ליברליזם, שתי פניה של התהום הרובצת לפתחנו. לצורך זה, המנהיגים הפוטנציאליים מוכרחים להקטין במקצת את נפח האגו שלהם, ולהיות מוכנים לוויתורים אישיים ואידיאולוגיים גם יחד. על יאיר לפיד להשתלב במאמץ הקולקטיבי. לא כולם ישיגו את הכל, אך העיקר הוא בהישג יד על בסיס המכנה המשותף: תיקון החברה, כניסה למשא ומתן אמיתי ורציני עם הפלסטינים, קץ להתנחלות ולגניבת שטחים, קץ לזכויות היתר של החרדים. בניית מערך מפלגתי אחד עם סיכוי טוב לנצח את הליכוד בבחירות הוא היום האמצעי האחרון להדיפת הגל העכור של הימין על שני ממדיו, החילוני והקלריקלי, המאיים להטביע את החברה הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו