בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור רכילות על אהוד אולמרט

91תגובות

הפעם זה יהיה טור רכילות, שדבר מה נוסף בצדו, בסופו.

הפנים החדשות בפוליטיקה, כתב האישום בפרשת הולילנד וחקירת יו"ר ההתאחדות לכדורגל החזירו אותי השבוע לראשית שנות ה-70. אהוד אולמרט ואני נבחרנו לכנסת, ואת דרכנו הפרלמנטרית התחלנו כעובדי ניקיון. לא "אורווה" אחת בפתח תקוה, כל הכדורגל הישראלי נראה כמו אורווה גדולה ומזוהמת, וקיבלנו על עצמנו לנקות אותה. היה שכר לפעולתנו: חדלו מכירות משחקים וקנייתם, אם כי עבודת הניקיון אינה נגמרת לעולם; מפעם לפעם חייבים לשוב ולטאטא.

אולמרט היה אז הצעיר במפלגתו, אני הייתי הצעיר במפלגתי. הוא אוהד בית"ר ירושלים, שעמדה לרדת ליגה, ואני אוהד הפועל קרית שמונה, ששיחקה בליגה נמוכה והוסיפה להידרדר. בלי שום סמכות חוקית, אך בגיבוי ציבורי ותקשורתי נרחב, הצלחנו להקפיא את הליגות - אין עולים ויורדים - מתוך חשד מבוסס להטיית משחקים.

לא רק השחיתות בספורט העסיקה אותנו; אולמרט אסר מלחמה על משפחות הפשע, שהרימו ראש, ועל רחבעם זאבי (גנדי), שקשריו עם גדולי העבריינים נתגלו כהדוקים מדי.

בוקר אחד קמתי לעבודת יומי, חיפשתי את השותף שלי, והוא לא היה שם יותר; אולמרט נפנה לעיסוקים אחרים, החבילה נתפרדה, ושוב לא נארזה.

לפני כשנתיים אסף אותי במכוניתו ידיד משותף, נסענו להשתתף בסימפוזיון על הגרעין האיראני. גם הוא נמנה בשעתו עם כנופיית צעירי הכנסת, כמונו. בדרך הוא הזכיר לי שיחה שנתקיימה בינינו לפני כ-35 שנה. ישבנו שלושתנו במזנון, שיחזר הידיד, ואהוד אמר שהוא ממהר וחייב ללכת; נשארנו שנינו.

ואז אמרת לי, ש"החבר שלנו" יגמור רע מאוד. נדהמתי, התוודה ידידנו: איך יוסי אומר דבר כזה. פשוט מאוד, הסברתי: אני מאבחן באולמרט תסמינים של תאוות בצע, והיא שתכשיל אותו במוקדם או במאוחר. אולי עמדו לנגד עיני גבר ואשה קשי יום, שלא ידעו מה לעשות ובאו נבוכים לשאול בעצתי: ביקשנו סעד מח"כ אהוד, סיפרו, וכעבור שבוע קיבלנו חשבון מעו"ד אולמרט.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות אל הפייסבוק שלכם

איש ציבור חייב להחליט בתחילת דרכו על סדר העדיפויות שלו, על מה שחשוב לו יותר - הנהנתנות הפרטית או השליחות הציבורית, ואהוד הצעיר עדיין לא החליט, לעצמו טמן פח. זה מה שאמרתי בשיחה ההיא, היום אני פחות בטוח. צעיר הייתי וגם התבגרתי, וראיתי יותר מדי נהנתנים שנהנים משני העולמות, ורק הציבור חסר.

לאולמרט ולי היה עוד ידיד משותף, עיתונאי ידוע שם, שבשנים האחרונות גילה לפתע את האור, ואת עורו הפך. לפני עשר שנים, באחת מרשימותיו, הוא הציג את אולמרט כאיש ישר דרך - "אי אפשר לומר עליו שהוא לא פוליטיקאי הגון", כתב. אני לא יודע איזה שד נכנס בי למקרא הדברים, טילפנתי לכותב בתרעומת, כאילו הייתי המפקח הכללי במינוי עצמי: "הרי אתה יודע שזה לא נכון, למה אתה משתטה ומשטה". "תוכיח לי בעובדות", הגיב הידיד ברוגז; ואני השבתי: "אם תפקח את עיניך, ובאמת תרצה לראות, לא תזדקק להוכחות". זאת היתה שיחתנו האחרונה; אני האיש שעלה וירד, ובחייו נפרד.

מה אומר לכם עכשיו, בחלוף דור: לו הייתי צעיר בעשרים שנה, ושקלתי להקים מפלגה, שהיא לא רק חדשה אלא גם בשורה - לא הייתי מזמין את אהוד אולמרט לביתי בטרם החלטה כיועץ וכחונך לפי דרכו; מכל האנשים בארץ - דווקא אותו. צעד ראשון הוא לפעמים סימן להמשך הדרך, לכיוון. אמור לי מי נותן לך עצות, ואתרשם ממך, מי אתה.

שורש הדכדוך הלאומי, שלא לומר ייאוש, טמון בכוהני המציאות הקיימת; אך הוא נטוע עמוק גם בנביאי השינוי; במי שמקימים עכשיו עוד מפלגת מרכז כמקלט לילה חד-פעמי למחוסרי דעה; לכל מאוכזבי ידין, קהלני, רפול, איציק, רפי, טומי, וציפי ושאול גם.

Read this article in English: Gossip and something extra



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו