בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להוציא את הדמוגרפיה מהארון

67תגובות

בהחלטה תקדימית, אחת השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה של המשפט החוקתי בישראל, אישר בית המשפט העליון את חוקתיות חוק האזרחות והכניסה לישראל, המונע איחוד משפחות בישראל בין אזרחי ישראל לבין נתיני הרשות הפלסטינית (כמו גם אזרחי איראן, סוריה, לבנון ועיראק).

חוק האזרחות הוא מקרה מיוחד, שבו לחוק יש תכלית משתנה: תכלית דומיננטית אחת בעת חקיקתו, ותכלית דומיננטית אחרת בעת בחינת חוקתיותו. כאשר נחקק חוק האזרחות לראשונה, ב-2003, תכליתו העיקרית היתה הגנה על הביטחון. החוק נחקק אחרי האינתפיאדה השנייה, ביוזמת השב"כ, לאחר שהתברר כי בכמה מקרים שהיקפם שנוי במחלוקת נוצלו היתרי הכניסה לישראל לצורך קידום פעולות טרור.

אלא שככל שחלף הזמן "נדבקה" לחוק תכלית חדשה: מטרה דמוגרפית. בסופו של דבר, בפסק הדין, קיבלו כל השופטים את טענת המדינה, שלפיה תכליתו של החוק היא ביטחונית. עם זאת, נראה ברור למדי, כי שופטי דעת הרוב, או לפחות חלקם, "דיברו ביטחון" ו"חשבו דמוגרפיה". חלקם אף מודים בכך. השופטת מרים נאור מציינת, כי תכלית החוק היא ביטחונית, אך יש לו השלכות דמוגרפיות - אלו הן "שאלות שלא ניתן לנתק ביניהן". השופט אליעזר ריבלין מסביר, כי "מדינות אירופה מחמירות את התנאים להגירה לשטחן מטעמים דמוגרפיים". והשופט אדמונד לוי, שהיה במחנה המיעוט שביקש לבטל את החוק, מסביר כי מדינה יהודית מחייבת "רוב יהודי מקרב אוכלוסיית המדינה", ומתרעם על הטענה, שהושמעה לשיטתו בין השורות, ולפיה "שופטי המיעוט נתנו גושפנקא למה שמכונה זכות השיבה של פליטי 1948". לדבריו, לו המדינה לא היתה מתעקשת על הטיעון הביטחוני, אלא מציגה טיעונים בדבר "הרכב האוכלוסייה בישראל, או דמותם הראויה של הסדרי הגירה", כי אז "אפשר כי גם המסקנה היתה שונה".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אל הפייסבוק שלכם

הקשר הבל-ינותק בין הטיעון הביטחוני לדמוגרפי עלה גם בפעם הקודמת, שבה נדון חוק האזרחות בעליון, ב-2006. אז הטילו השופטים אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן ספק במהימנות הטיעון הביטחוני וסברו כי ייתכן שתכליתו האמיתית של החוק היא שימוש בחוקי הגירה כדי למנוע גידול באוכלוסייה הערבית בישראל.

פרשת חוק האזרחות תמה. בתקופה הקרובה תדון הממשלה בהצעת חוק לגיבוש הסדר הגירה כולל. במסגרת זו, יש לתת את הדעת, כמוצע על ידי השופט ריבלין, לשאלה "אם בכוונת הסדר ההגירה הצפוי להתייחס גם לשאלה הדמוגרפית, לאמור, לשאלה מה משמעותה של מדינה יהודית, והאם משמעותה זו כוללת את הצורך לעודד קיומו של רוב יהודי בארץ".

עקרונות מפורטים למדיניות הגירה הוצגו בנייר עמדה שכתבו שלמה אבינרי, ליאב אורגד ואמנון רובינשטיין, המצוטט בפסק הדין. השלושה הציעו להשתית את מדיניות ההגירה של ישראל, בין היתר, על היותה "דמוקרטיה ייעודית": מדינה שבה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית. בהתייחס לכך, מציין השופט לוי, כי דווקא לאור הצדקתו המוסרית של טיעון זה, "אין זה ברור בעיני אם קו הטיעון הביטחוני שבו בחרה המדינה מחזק את עמדתה או מחלישה". לאור דברים אלו עולה השאלה אם לא בשלה העת להוציא את הדמוגרפיה מהארון.

פרופ' רבין הוא דיקאן בית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, המסלול האקדמי, המכללה למינהל




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו