בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טרנספר בחסות בית המשפט

103תגובות

את המאבק להגנה על בית המשפט העליון מפני הקמים עליו לקעקעו צריך להפסיק עכשיו. די להתחסדות, מספיק עם נשף המסכות הזה, שבו אנחנו מדמים לעצמנו שאנחנו מגוננים על מגדלור אחרון של צדק ועל עמדת השמירה האחרונה של הדמוקרטיה הישראלית.

לא רק שאין עוד כל טעם במאבק הזה - הקרב מאסף נכשל - אין לו גם כל צידוק. אין עוד כל סיבה לגונן על מוסד שהוציא תחת ידיו את פסיקת החרפה, שדחתה את העתירות נגד התיקון בחוק האזרחות. בית משפט שמאשר את התיקון הלאומני והגזעני הזה, שמפלה לרעה את אזרחי המדינה הערבים רק בגלל השתייכותם האתנית; שבשם הביטחון מוכן לשלול את זכויות היסוד ולהרוס את חייהן של רבבות משפחות ישראליות; שמעלה את שם הביטחון לשווא, בניסיון לחפות על גזענותו - הוא מוסד שאסור להמשיך לגונן עליו. שמו נישא לשווא וההגנה עליו מוליכה שולל: היא מציגה מצג תעתועים כאילו מדובר במוסד שראוי להיאבק עליו. האמת עדיפה: לא מדובר בשומר החותם של הדמוקרטיה וזכויות האדם בישראל. הימין יכול להמשיך להחריבו כאוות נפשו, רק חורבות הוא מחריב.

הבה נקרא לילד בשמו, ולילד הזה יש שם רע: מדובר בטרנספר. לא מעשה ידי הצבא, המתנחלים או הימין הקיצוני, אלא גירוש שמתבצע בחסות החוק ובחותם בית המשפט. משמעותה של החלטת השופטים בירושלים היא פירוקן של אלפי משפחות ישראליות, שאמותיהן או אבותיהן יגורשו. ולדימיר יכול לשאת את יאנה, אבל מוחמד לא יכול לשאת את סנאא. מכלל הצידוקים והתירוצים שמצאו לעצמם שופטי הרוב בבג"ץ, מ"הפגיעה היא לתכלית ראויה" של אליעזר ריבלין ועד "החוק שומר על ביטחון המדינה" של חנן מלצר, בולטים בשטניותם נימוקיה של מרים נאור: "ההגנה אינה חלה על מימוש חיי משפחה דווקא בישראל". וכי לאן יילכו בני הארץ מטייבה ומנצרת? ולמה שיילכו? עוד לא יבשה הדיו על "חוק המסתננים", וכבר ממשיכה ישראל בטיהור האתני באמצעות חוק האזרחות. כך יהיה מחננו טהור, ולמי תודה ולמי ברכה? לבית המשפט ה"שמאלני" וה"ליברלי".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אל הפייסבוק שלכם

בנשף המסכות על הגנת בית המשפט בולטת עכשיו מסכה אחת, מתעתעת במיוחד, זו של הנשיאה, דורית ביניש. שוחרת טוב, היא הרימה ידה נגד החוק המביש. אבל היד שהתנגדה, כך מסתבר, היתה גם היד שאישרה: ביניש משכה את ההחלטה עד שתפרוש השופטת המתנגדת אילה פרוקצ'יה, ואת מקומה ייטול שופט אומר הן לחוק. ביניש רצתה לאכול את העוגה ולהותירה שלמה: גם להצטייר באור נאור, וגם לא להגביר את כעסו של הימין על בית המשפט שלה. ביניש מבינה את מגבלות הכוח, מסבירים תומכיה, והיא הבינה שאסור למתוח את החבל יותר מדי, שמא ייקרע. ובכן, הנשיאה, החבל הזה קרוע-נקרע. בית משפט שמנטרל עצמו במו ידיו ומועל בתפקידו מאימת אויביו - אינו בית משפט. גם עוד הרבה לפני חוק האזרחות היה החבל הזה לא יותר ממשענת קנה רצוץ לשמירת זכויות האדם בישראל, בעיקר כל אימת שאלה עמדו מול מולך הביטחון, שהעליון עבד אותו באופן נרצע כמעט; ההחלטה על חוק האזרחות נתנה עכשיו רק את הגושפנקא הסופית לקץ היומרה.

שופרות הימין מיהרו כמובן להריע להחלטה: "רוח טובה נושבת מבית המשפט" - ודי היה בכך כדי להבין שרוח רעה מאוד פוקדת אותו. אחרי מסע הדמוניזציה הגרוטסקי על "נחיל של פלישה מתוכננת" ועל סכנת הטרור שאורבת מבני הזוג עג'אג', היא מהגליל והוא מטול כרם; אחרי מסע ההתחסדות ש"כך נוהגים כולם", תוך התעלמות נבזית מההבדל המהותי בין זרים לבני הארץ, הריבונית או הכבושה, שכולם בני עם אחד, ריצה בג"ץ את מנהלי מסעות ההפחדה מפני הדמוגרפיה והטרור ורמס את זכויות המיעוטים בישראל. ועכשיו, מה לנו כי נלין על אזובי הקיר, על הדנונים והלווינים, כשהאש כבר אוחזת בארזים, שספק אם היו בכלל ארזים.

Read this article in English: What are we defending?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו