בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת הרפז: מי אחראי?

52תגובות

מאז פרצה לתודעה הציבורית פרשת סגן אלוף במילואים בועז הרפז, לפני שנה וחצי, בולטת נטייה לרדד את הסיפור לשאלות של מי אמר מה למי ומתי. זאת רק שכבה אחת בתלולית-זבל של תככים בצמרת, שחרגו בהרבה מתולדות נייר אחד.

הנייר, תוצר היחסים העכורים בפסגת מערכת הביטחון ולא המחולל שלהם, הוא מעין תיעוד בכתב של תורה בעל-פה. כמוהו כרישום מאוחר של שיחת רקע, או של ציתות לחילופי דברים בין אחרים, שעיתונאי מקליד במחשבו, כאשר בראש אותו זיכרון דברים מופיע שמו של המדבר. בצדק יכחיש האחרון, אם יישאל, שאי פעם כתב מסמך כזה, שלקיומו לא היה כלל מודע אף ששיחזור דבריו בו הוגן. אם הקובץ יישלף מהמחשב, בידי יוצרו או בדרכי סתר, יטען צד אחד לנכונות הנאמר במסמך, שני לזיופו, במיוחד בהדבקת לוגו לא-לו, ושניהם יצדקו חלקית.

חוק יסוד הצבא, מאמצע שנות ה-70, הוא מהילדים של חורף 73'. דו"ח ועדת אגרנט חשף וגם החריף מתח מובנה ביחסי שר הביטחון והרמטכ"ל. משה דיין, מי שהיה הרמטכ"ל בפרשת לבון, שהביאה להדחת שר הביטחון שמעליו ולהחזרת דוד בן גוריון משדה בוקר, התלונן שבהיותו שר הביטחון נאנס להשלים עם מינוי דוד אלעזר לרמטכ"ל. כמו העצה המיניסטריאלית שכביכול השיא ללא סמכות להורות, זה היה חלק מאותו גימוד עצמי מיתמם של דיין, כאילו אחראים רק ראש הממשלה שמעליו והרמטכ"ל שמתחתיו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

החוק קבע שהרמטכ"ל, הדרג הפיקודי העליון בצבא, נתון למרות הממשלה, כפוף לשר הביטחון, שהוא השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא, ומתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון. ראש הממשלה, שלא נזכר בחוק, נותר כתמיד האחראי העליון בפני הכנסת והציבור. לשרים כולם אחריות משותפת.

אף שגבי אשכנזי היה, כרמטכ"ל, הדרג הפיקודי העליון וכפוף לאהוד ברק, כמו לעמיר פרץ לפניו, שר הביטחון אינו "הדרג המדיני", אלא רק חלק ממנו. הוא חייב בנאמנות לשולחיו בממשלה, לא פחות מאשר בנאמנות לכפופים לו, וגם אצלם, בתורם, רמטכ"ל ואלופים וכל השאר, אמורה הנאמנות לזרום מטה ומעלה כאחת. למפקדים שאשכנזי הדיח מהצבא טענות קשות כלפיו, לא פחות מטענותיו כלפי ברק.

אחת הטרגדיות של השאפתנות לחוד המידרג היא שחדוות הניצחון הופכת בן רגע לחרדת אובדנו. כמעט כולם שם למעלה פרנואידים. הכל מאיים עליהם. רק מתמנה רמטכ"ל - והוא מצפה ממתחריו לפרוש. עוד לא חימם את מושבו, וכבר הוא מתגונן מפני מבטי אלופים, הנראים בעיניו כהתאמה מוקדמת של מידותיו לעכוזיהם.

אשכנזי, שהפסיד את כהונת הרמטכ"ל לדן חלוץ, וברק, שהודח מראשות הממשלה וממשרד הביטחון, חזרו מהכפור האזרחי לראשות המערכת חרדים למעמדם ומתאגרפים לכל עבר, מי בהגנה ומי בהתקפה. אשכנזי סלד מהאלוף יואב גלנט, וברק - מאשכנזי. משניהם, הגדיל לחטוא ברק. איש לא הפריע לו באביב 2010 לבחון ביסודיות ולהמליץ לממשלה - שהצבעתה, לא המלצתו, היא הקובעת - על גלנט, במקום להתחכם ולערוך התמודדות מדומה, בתהליך משפיל לחינם, לאשכנזי ולאלופים שלוהקו לניצבים בהצגה, כמתואר נכון בנייר שסיפק הרפז. כרגיל, במקום לפעול ישר ופשוט, ברק סיבך והסתבך.

פסילת גלנט, במהלך משולב של בג"ץ, מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, פירושה שברק מעל בחובתו כלפי הממשלה, לבדוק היטב את כשירות מועמדו לתפקיד הביצועי החשוב בישראל. עניין של חיים ומוות, לא נימוסים והליכות, וחמור הרבה יותר מהגידופים ההדדיים.

הכל היה נמנע אילו אכף ראש הממשלה מנהיגות על שר הביטחון והרמטכ"ל, אבל בימים ההם אין ראש ממשלה בישראל ואין מנהיגות, והימים ההם לא חלפו.

Read this article in English: A relationship ruined by infighting



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו