בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עילת הפיטורים: הבעת דעה

106תגובות

אדם מוזמן להרצות בכנס אקדמי על נושאים מתחום מומחיותו. הוא משקיע מחשבה ומכין הרצאה פרובוקטיבית, מחדשת, קוראת תיגר, מנוסחת בבהירות ובישירות (לכנסים אקדמיים יש לעתים נטייה להרדים את שומעיהם וגם להתעטף בעגה פנימית מפותלת). חשוב מכל - הוא פורץ את קווי המתאר הצרים של משרתו הנוכחית לטובת פרספקטיבה היסטורית ומבט רחב לחברה ומקרו-כלכלה. כשהוא פותח את הפה, מתברר שחלק מדבריו נוטים לפופוליזם דמגוגי, מכילים קביעות שנויות במחלוקת ומשובצים בהכללות מפוקפקות. פורצת סערה. בתוך כמה שעות הוא מפוטר מעבודתו.

פיטוריו של שלמה מעוז - נמהרים, חד-צדדיים, ללא בירור מינימלי - הם אקט מזעזע. מזעזע, אבל גם משקף מאוד ומבטא במדויק את רוח התקופה. השיח הציבורי בישראל מעלה על נס שמרנות וזהירות, מרוצף בטאבואים ופרות קדושות ומדיף פניקה. שיח מגושם, פרימיטיבי, היסטרי בתגובתו ואגרסיבי בפעולתו. במדרון החלקלק הולכים ונשכחים ערכי יסוד מובנים מאליהם בחברה דמוקרטית כמו חופש הביטוי, והחירות להביע דעה. כמעט כל דעה.

בפראפרזה על האמרה המיוחסת לוולטיר, ישראלי הגון אמור להקריב הרבה כדי שמעוז יוכל להמשיך לדבר שטויות. והיו שטויות בנאומו במכללת ספיר, לצד לא מעט אמיתות מטרידות וטענות מעוררות מחשבה. לא אלו ולא אלו חשובות כרגע. גם סיפורו האישי של המפוטר מעוז, כלכלן בכיר ומוערך, שלבטח ימשיך לשבת בדירקטוריונים מתגמלים, מתגמד לעומת המסר הכללי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אף שהסוגיות שעל הפרק היום בישראל גורליות ומורכבות מאי פעם, מותר להגיד עליהן פחות ופחות. התפרים נפרמים, השסעים מתרחבים, אבל השיח מקדש בכל כוחו מיינסטרים ממלכתי וחלול. רוב הישראלים לא נחשפים ישירות למחשבה ביקורתית וחתרנית. כעת מתברר שאסור גם לתווך להם אותה מדי פעם.

מרבים לדבר אצלנו על "אתגרים". מונח יפה ומכובד שמתגלגל על הלשון. ובכן, כדי להיענות לאתגרים צריך לאתגר את המחשבה, לערער מוסכמות, לפרוץ גבולות. ככה מתקדמות חברות אנושיות. גם בתולדות היהדות והציונות שמור מקום של כבוד לדמויות מופת שבזמן אמת נחשבו לכופרות בעיקר. יש לנו היסטוריה של נביאי זעם, החל בישעיהו ובירמיהו וכלה באחד העם ובהרצל; מדוע דווקא עכשיו רף הסובלנות הרעיונית שואף לקרקעית?

מדינת ישראל נזקקה לאתוסים מכוננים גורפים מרגע היוולדה. אך כשהאמונה הפנימית בצדקת הדרך נשענה על יסוד בריא וסביר, משולב עם תמיכה בינלאומית רחבה, ניתן היה להכיל בגבולות השיח גם חריגים מחשבתיים. איש לא חשב לפטר את הוגה הדעות פרופ' ישעיהו ליבוביץ' או את המחזאי חנוך לוין. אולם ככל שמחריפה הסטייה מדרך הישר מתערער הביטחון, ואתו הסובלנות לפלורליזם מחשבתי.

אין עוד מקום לאוטוסטראדה חופשית, רב מסלולית שבה מתנגשים במהירות מסחררת רעיונות וטיעונים. נותר רק נתיב צר, חד-כיווני, דרך ללא מוצא. לתהליך המסוכן הזה יש בכנסת ביטוי גרוטסקי - חקיקה שאוסרת לדבר על "נכבה", ובקרוב גם על "נאצים".

את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון מאיימים לסגור. אחת ההאשמות הכבדות שם הוטחה במרצה שהעז להציע לתלמידיו את הטענה, שחטיפת החייל גלעד שליט במהלך פעילות מבצעית אינה פעולת טרור. ראשי בית ההשקעות אקסלנס-נשואה בסך הכל מיהרו, מרצון, ליישר קו פחדני עם שלטון הפחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו