בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה מתמקדים רק בנישואי פלסטינים?

82תגובות

מי שינסה לקרוא את 233 עמודי פסק הדין בנושא חוק האזרחות יתגעגע אל ניסוחיו הבהירים של פסק הדין האמריקאי בעניין ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר (בראון נגד מועצת החינוך), שהיקפו פחות מעשירית. בניגוד לשופטי ירושלים, שופטי וושינגטון הסתפקו בהכרעה מנומקת, ולא בדיסרטציה מלומדת. שופטינו גם הפליגו ברטוריקה שלהם, וכך קובע השופט אשר גרוניס, כי "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית" - סיסמה המתאימה אולי לנאום פוליטי, אבל בוודאי לא לפסק דין.

חדירה מבעד למאות עמודי פסק הדין תגלה, שנקודת המוצא של הדיון היא שהמשפט הישראלי מכיר בזכות לחיי משפחה. השופטים התמודדו עם השאלה אם זוהי אכן זכות חוקתית, ואם אפשר להגבילה מטעמים שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגדיר "מטרה ראויה". כאן נכנסו לדיון שאלות דמוגרפיה ושיקולי ביטחון.

כאשר השתתפתי - ביחד עם אמנון רובינשטיין, ליאב אורגד, ובעריכת רות גביזון - בחיבור נייר העמדה "מתווה הגירה לישראל" - לא סברנו שהשיקול הביטחוני כשלעצמו מצדיק מגבלות על זכותם של אזרחי ישראל לבחור את בני זוגם. ניסינו להציע קריטריונים אוניוורסליים שיחולו על כל מי שמבקש להינשא ללא-ישראלים ובדרך זו לאפשר להם לקבל אזרחות ישראלית. עם זאת, לא התעלמנו מהצורך להגביל זכות זו ביחס לאזרחי מדינות אויב או לתושבי אזורים שבהם קיימות הסתה ועוינות למדינת ישראל.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

פסק הדין התעלם מההבחנה בין הזכות לחיי משפחה לבין הזכות לבחור כבן/בת זוג בכל מי שאתה חפץ. יש הבדל בין חוק, שהוא בוודאי פסול, שימנע קיום חיי משפחה בכלל (אין זה המקרה הנדון), לבין מגבלה על היכולת לבחור את בן הזוג מתוך קבוצה מסוימת. אולם בישראל קיימות הגבלות רחבות הרבה יותר על חופש הבחירה במה ששייך להקמת חיי משפחה, והעניין לא נזכר כלל בפסק הדין.

חוקי המדינה מונעים מכלל אזרחי ישראל - יהודים, מוסלמים ונוצרים - להקים חיי משפחה מחוץ למסגרת העדה הדתית שלהם ומגבילים אותם למסגרות הדתיות. מדובר לא רק בנישואים חוצי גבולות בין העדות השונות, אלא, למשל, גם בנישואי כוהן וגרושה. ארגוני זכויות האדם שנרתמו לעתירות בנושא הנישואים לפלסטינים, מעולם לא התמודדו עם פגיעה זו, שהיא חמורה פי כמה. יהיו כמה קשיים בהתדיינות בנושא זה, הנובעים מפסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל עם קצת יצירתיות ופלפול משפטני אפשר (אולי) להתגבר עליהם.

כתוצאה מכך, אזרחי ישראל הערבים אינם יכולים להתחתן אלה עם אלה אם הם בני עדות דתיות שונות - למשל, מוסלמית ונוצרי ולהיפך. ארגון עדאלה, שנושא הזהות הלאומית הערבית הוא אבן פינה בהשקפת עולמו, לא יצא מעולם נגד פגם חמור זה. כנראה בנרטיב הלאומי הפלסטיני רגישותו רבה מדי.

שעטנז החוקים הקיימים מטיל הגבלות קשות על כלל אזרחי ישראל בנושא חופש הבחירה של בני זוגם, והופך מאות אלפי ישראלים למנועי-חיתון בכלל: הבעיה שנדונה בפסק הדין היא חלק ממכלול רחב הרבה יותר. מי שמתמקד אך ורק בנישואי ישראלים ופלסטינים מעיד על עצמו כי לא זכויות האדם הן נר לרגליו, אלא אג'נדה פוליטית - שהיא אמנם לגיטימית, אך בשם היושר האינטלקטואלי רצוי שתהיה גלויה ולא עטופה במליצות אוניוורסליות כביכול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו