בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קדושים, אבל אנושיים

15תגובות

(ניו יורק) חכמי התלמוד מתחרים במניין האותיות ש"עיקם הכתוב", שהוסיפה התורה שבכתב במאמץ מיוחד ומוצהר לעקוף את השימוש במלה מגונה (פסחים, דף ג'). אבל אותם חכמי התלמוד, כשחיפשו הגדרה ל"תלמיד חכם שאין בו דעת", נטשו באחת את האנינות הלשונית המופלגת שלהם וקבעו ש"נבלה טובה הימנו" (מדרש רבה, ויקרא, פרשה א').

בחומרה החריגה שהפגינו חכמי התלמוד בבחירת כינוי גנאי כה חריף לתלמיד חכם שאין בו דעת (לפי נוסח אחד אף הוסיפו "נבלה סרוחה") טמונה התשובה למי שתמה על פשר ההתנהגות הקיצונית האלימה מצד חרדים ועל התגובות הקנאיות של רבנים וראשי ישיבות, כפי שהן באות לידי ביטוי באחרונה בזירת היחסים בין דתיים לחילונים.

חכמי התלמוד היו מבועתים מהאפשרות, שכל העושר הרוחני שיגעו עליו וצברו בעמל רב והניחו לדורות ייהפך לנכס בלעדי של מי שאין להם דעת, שלא ישכילו להבין, ללמד, לפרש ולהורות את דבריהם כראוי ובאופן שיאהיב על הבריות שם שמים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

דומה שהרבנים של ימינו אינם עומדים בסטנדרטים שקבעו חכמי התלמוד לתלמיד חכם. לא חסרים להם ידע והשכלה תורניים, אלא שאין בהם דעה יתרה איך להנחיל ערכים ומנהגים באופן מפויס, שיעורר עניין וכבוד גם בקרב מי שאינם אמונים על שמירת מצוות.

הלכות צניעות ומנהגי הפרדה בין נשים לגברים כתובים, מפורשים ונהוגים מדורי דורות. אבל תמיד היו רבנים ומורי הוראה שהקפידו על כך שייושמו הלכה למעשה בדרך צנועה, מופנמת ומכובדת, וחשוב מכל - שלא יחרגו מהיעד המקורי, שהוא תיקון של מי שמצייתים ומקיימים ולא משיכת תשומת לב או שכנוע של האחר.

כל הביטויים הבלתי מחמיאים על נשים שהתלמוד מזכיר ויוסי שריד ציטט במאמרו ("אשה או כלב או חזיר", "הארץ", 30.12.11) מצויים בגמרא 1,500 שנה. אבל לא זכור שביטויים בוטים אלה גרמו אי פעם להתפרצויות אלימות נגד נשים. כי אלה ששיננו ולימדו אותם עשו זאת על פי העיקרון התלמודי "נקראין ולא מתרגמין" (מגילה כ"ה).

בשנות ה-40, ה-50 וה-60 של המאה הקודמת שיגשגו בעיר תל אביב עשרות חצרות של אדמו"רים, שהנהיגו אלפי חסידים ואוהדים והשפיעו על אורחות חייהם. כל אלה, כולל אדמו"רים אחדים, נסעו באוטובוסים ציבוריים של "דן"' ו"אגד", ולא עלה בדעתו של איש מהם לתבוע הפרדה או להימנע באופן מופגן משימוש בשירות ציבורי משום שגם נשים השתמשו בו, בלא הפרדה כלשהי.

הכרתי חסידים קשישים, תלמידי חכמים, שבדרכם לבית התפילה הינהנו לשלום לנשים שהתגוררו בשכונתם. מי שכיהן לעת זקנתו כאדמו"ר מפורסם נהג לנסוע באוטובוס, וכשהתיישבה לידו אשה לא מיהר לקום, אלא צילצל וירד מהאוטובוס בתחנה הקרובה.

"אנשי קודש תהיון לי" - פירש הרבי מקוצק, "קדושים, אבל אנושיים". האתגר של אלה מקרב תלמידי החכמים שיש בהם דעת הוא להחזיר את האנושיות, את דרך הארץ והכבוד לאדם לשאיפה ולחתירה לקדושה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו