בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל ומשל האונייה הטובעת

88תגובות

קוסטה קונקורדיה היתה אוניית פאר ושעשועים. חדישה, משוכללת, הכי הכי, 290 מטרים אורכה ולא פחות מ-2,000 תאי שינה בבטנה, היה בה הכל. מסעדות, בריכות, חדרי כושר ואולמי נשפיות. גם אמצעי בטיחות מתוחכמים היו בה לרוב, המלה האחרונה בתחום. ספינות ענק מעין אלו, אמרו המומחים, לעולם אינן טובעות. קברניטה, פרנצ'סקו סקטינו, אמר פעם, שאמנם לא היה רוצה להיות הקפטן של הטיטניק, "אבל עם הכנה ראויה אפשר להתגבר על כל מצב". לחם ושעשועים, רק לחם ושעשועים, נופשי העולם הראשון התענגו עליה, מלחי העולם השלישי השיטוה - שוטי, שוטי ספינתי.

גם סעודת הערב האחרונה על קונקורדיה היתה נפלאה. אומרים שרב החובל האיטלקי הסתודד עם אשה על הבר, מרים כוסית, לחייה ולחייו. גם נתן אלתרמן הרים פעם כוס לחיי רב חובל איטלקי: "עננים על ראשנו. הרוח איתן. המלאכה נעשית, חי שמים. נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן, עוד נשוב ניפגש על המים" ("נאום תשובה לרב חובל איטלקי"). אבל עם רב חובל סקטינו לא נשוב עוד להיפגש על המים.

לפני חצות שמעו הנוסעים קול חבטה עזה. צוות האונייה נחפז להודיע ברמקולים שאין מה להילחץ; מדובר בתקלה במערכת החשמל. רק אחרי החבטה השנייה מיהרו קומץ הנוסעים הישראלים להביא מצופים וכסף. הם הבינו שאין עוד זמן. כך נהגו גם שאר הנוסעים ואנשי הצוות. סקטינו מיהר יותר מכולם: הוא היה בין הראשונים שנמלטו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

"סקטינו? שמע, סקטינו. יש אנשים לכודים על הסיפון. אתה צריך עכשיו לחזור עם סירת ההצלה שלך", זעקו ממשמר החופים. אבל סקטינו כבר שתה קפה על החוף. משמר החופים: "מה אתה עושה?!" סקטינו: "אני מתאם". "מה אתה מתאם שם? חזור לספינה!" "אני לא חוזר... אני עם הקצין השני, דימיטרי... חשוך ואנחנו לא יכולים לראות דבר". משמר החופים: "אתה כבר מספר לנו את זה שעה... חזור מיד!". סוף ציטוט.

זה קרה בתחילת עונת השיא להזמנות הקיץ. בענף הקרוז הישראלי כולם נשארו רגועים: "אנחנו לא חווים שינוי בביקוש". קונקורדיה במצולות, תריסר הרוגים, כמה עשרות נעדרים וכמיליארד דולר נזק. סוף סיפור.

אחרי שהשתמשנו לעייפה בקלישאת הטיטניק כדי לתאר את המצב של ישראל, שועטת בעיוורון אל עבר הקרחונים ואינה פוקחת את עיניה אל מול הסכנה, באה עלינו עכשיו קונקורדיה הזאת, שנבקעה בגלל שונית ובגלל הרהב של קברניטה. הוא רצה רק להרשים את משפחת רב המלצרים שעל החוף, הקרוב והמסוכן. כה מוכר, כה דומה.

הקברניטים שלנו אמנם אינם צריכים להימלט על נפשם כמו פרנצ'סקו והקצין הראשון דימיטרי - חייהם מוגנים היטב, גם כשהם על הסיפון, אבל הם אינם מפסיקים להימלט מאחריותם. בנימין נתניהו ואהוד ברק, בדיוק כמו פרנצ'סקו ודימיטרי, רק רוצים לשרוד, ולעזאזל ספינתם. קונקורדיה שלנו מאיימת להיבקע בגלל הרהב שלהם, וגם לנו הם מספרים שאין מה להילחץ - ישראל, כמו קונקורדיה, הכי מצוידת והכי משוכללת. גם היא רוצה לעשות רושם על שוכני האיים שמסביב, שופוני, ראונו, כמה גדולים אנחנו וחזקים, וגם זה עלול להיגמר בהתבקעות. עד אז, לחם ושעשועים וגם יהירות.

וכי איזה משל יפליא יותר לתאר את המצב של ישראל 2012? הקברניט טוען שהוא "מתאם", אבל האמת היא שהוא שותה קפה, באפס מעשה. כסקטינו, גם הוא אינו רואה כלום. האונייה נוטה על צדה, הכיבוש נמשך ואין שום תהליך מדיני; מדענים באיראן מחוסלים באורח מסתורי רק כדי להראות זרוע ארוכה של מישהו; הדמוקרטיה הישראלית כבר נבקעה, הספינה נוטה על צדה, המים שוצפים פנימה, מאיימים להטביעה - והקברניטים "מתאמים". לחייך, קפיטן: הבה נרימה כוסית לחיי רב חובל איטלקי - אלה שלנו אינם שונים בהרבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו