בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיאודליזם צה"לי

4תגובות

שוב נשמעים איומים בדבר קצו הקרב של "צבא העם", והפעם על רקע דיווח כי צבא המילואים גולש לפריפריה (גילי כהן, "הארץ", 13.1.12). אלא שהבעיה אינה קץ "צבא העם" (מושג שמשמעותו אינה ברורה), אלא התופעה המתוארת בכתבה: מפקדי מילואים משתדלים לזמן לשירות חיילים שנקלעו לקשיים כלכליים, כדי שיוכלו ליהנות מהמענק המוגדל שהמדינה נותנת למשרתים במשך ימים רבים.

נכון לקשור תופעה זו לתופעות אחרות המדווחות באחרונה: חיילים וקצינים בעלי זיקה למפעל ההתנחלויות מדווחים למתנחלים שהוחלט לפנותם על תנועות הצבא; העדפות תרבותיות מקומיות של מפקדים מקרינות על מעמד של חיילות במצבים שונים (צניעות, שירה, שיבוץ וכו'); חסויות ותרומות של תאגידים ובעלי הון ליחידות, ועוד. המשותף לכל התופעות הללו הוא למעשה אימוץ הדרגתי של דפוסים המזכירים את הצבאות האירופיים בעידן הפיאודלי.

הפיאודליזם בהקשרו הצבאי היה משטר, שבמסגרתו רכשו בתי מלוכה שירותים צבאיים משליטים מקומיים ומשכירי חרב, ומפקדים צבאיים שכרו את שירותי חייליהם באופנים שונים וציידו אותם. הצבא המודרני, שהתפתח בעיקר במאה ה-17 על חורבות הצבא הפיאודלי, התאפיין בפיקוד הייררכי-ריכוזי הכפוף למרות פוליטית-מדינתית, בהתנתקות הדרגתית של יחידות הצבא מזיקה לגורמים שמחוץ למדינה, ובהפיכת השירות הצבאי לשירות ציבורי: הקצין חדל לגייס ישירות את חייליו, לשלם את שכרם ולצייד אותם. המדינה עשתה זאת במקומו.

מה שמתרחש בצה"ל, על פי הדיווחים האחרונים, נראה כחזרה לפיאודליזם. מדיניות הגיוס של אנשי מילואים אינה נקבעת על ידי המדינה, אלא על ידי דרג מקומי של מפקדים, המשתמשים בתקציב ימי המילואים שלהם כדי למעשה לשכור את החיילים שלהם ולתגמל אותם בהתאם למצבם הכלכלי. בנוסף, כפי שדיווח בעבר מבקר המדינה, מפעל גיוס החסויות והתרומות משגשג וגם יחידות מילואים מגייסות תרומות כדי לשפר את הציוד שלהן. בכך נפגע העיקרון המודרני, ולפיו המדינה היא המגייסת את החיילים מציידת אותם ומשלמת להם, ולא מפקדים מקומיים.

גם לפרשת ההדלפות מהצבא למתנחלים יש סממנים פיאודליים. צבא המנסה לשלוט באזור ספר ולאכוף בו את החוק, בעוד חלק מגייסותיו מראים נאמנות לאוכלוסייה המקומית, שמתוכה גויסו, ולא למדינה. דואליות זו באה לידי ביטוי גם במצבים שבהם רבני ישיבות ההסדר והמכינות מנסים להורות לחניכיהם החיילים כיצד לנהוג ובמקביל מנהלים (בהצלחה לא מבוטלת) משא ומתן עם הצבא - כל זאת מתוך תפישה, ולפיה הם מעין שליטים מקומיים המוכרים כוח צבאי לשליט (תמורת טובין סמליים ולאו דווקא כספיים).

לא בכדי רבנים אלה מתנגדים להחלטה החדשה של הצבא, שמפגשים בין רבנים-אזרחים לחיילים יתקיימו בנוכחות נציג רשמי של הצבא. כך יש לראות גם את המהלכים של מתנחלים לעודד גיוס של צעיריהם לצבא כדי שיטביעו בו חותם בשם שולחיהם, ומנגד את הניסיון של חלקים בתנועה הקיבוצית לאזן זאת במאמצים משלהם לעידוד הגיוס.

קריסת הצבאות הפיאודליים היתה תנאי להתגבשות המדינה המודרנית בצורתה המוכרת לנו היום. פיאודליזציה מחלישה את היכולת של צבא לעמוד מול יריביו, עובדה שבוודאי תעורר דאגה בקרב חסידי הלאומיות. פיאודליזציה גם מצמצמת את יכולת המדינה להכפיף את הצבא למרות פוליטית אזרחית אחודה ולאכוף עליו רצון פוליטי לגיטימי, עובדה שבוודאי תעורר דאגה בקרב חסידי הדמוקרטיה. לכן, לא השברון הסמלי של צבא העם ניצב באופק הלא רחוק, אלא אתגרים משמעותיים הרבה יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו