בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לך על זה, אמרו החברים

12תגובות

התאורה מתחנפת לטאלנט, האיפור מסתיר את הקמטים והמקליטים קשובים לכל משפט היוצא מפיו. הטאלנט יושב במרכז הבמה המוארת ומתבונן בחיבה באנשים שבין הצללים, שעובדים בשבילו. הוא מחבב אותם והם משרתים אותו. פרנסתם תלויה בו. בנסיבות כאלו אין צורך להיות צנוע, הוא אומר לעצמו. "להיות פירושו להיראות", עולה בזיכרונו האמרה של הפילוסוף ג'ורג' ברקלי. הוא אוטודידקט, אין לו מושג מיהו הברקלי הזה, אבל תמיד יש לו איזו ציטטה יפה.

הוא יודע מעט על המון נושאים. הוא בעצמו מלגלג על השטחיות שלו. מישהו הפנה פעם את תשומת לבו לציטוט מספר של פייר בורדייה. הוא הופתע לראות שהמשפט נתפר בדיוק לפי מידותיו: על מנחה הטלוויזיה נאמר שם ש"הוא בעל היכרות שטחית עם התרבות. הוא יפתח יראת כבוד בפני המאורות הגדולים, וכפועל יוצא מכך יעריץ גם מאורות מזויפים, אנשי אקדמיה, בעלי תארים מצלצלים" ("על הטלוויזיה", מצרפתית: נרי גבריאל-סבניה, בבל). הוא מעריץ את בורדייה, הוא מבטיח לעצמו שעוד יקרא עליו פעם בוויקיפדיה.

הדיונים שהוא מנהל באולפן רדודים ומותאמים ליכולת הקליטה של צופה מוגבל ועייף. אבל הוא מאוד מרוצה. נדמה לו שהוא, בדרכו, מביא אושר לעולם. לדעתו מי שצופה בו הופך למאושר יותר. הוא חושב שאנשים מאושרים יותר כשהם מזהים על המסך בסלון אושר גדול משלהם.

הוא מאושר, כי הוא על המסך בסלון. הוא מאושר, כי הרייטינג שלו גבוה. הרייטינג מבחינתו הוא מדד אובייקטיבי לאושר. הרייטינג לא משקר, אלא משקף את דעתו של העולם עליו. הוא לא יודע הרבה על העולם שסביבו. מידע על העולם הוא מקבל רק מהדיונים השטחיים שהוא מנהל בטלוויזיה. האור החזק שבאולפן מסנוור ומבלבל אותו, בסופו של דבר. לאט לאט הוא הופך לשונסי גרדינר מ"להיות שם" של יז'י קושינסקי.

כאן הוא מתקומם ומוחה. זה לא נכון, הוא אומר, הוא לא שונסי גרדינר, הוא לא כזה. אל תגידו שהוא לא מכיר את העולם האמיתי. הוא הולך לקופת חולים, מבקר עם הילדים בבית הספר וגם במוסך כבר היה. הוא נפגש גם עם חברי כנסת ושרי ממשלה. לכל מקום הוא לוקח אתו את תהילתו. הוא מחפש אותה בעיניים של השרים, ואלה סוגדים לו בצניעות. ללא איפור ויועצים, הפוליטיקאים נראים בעיניו קטנים ואפורים. מדי פעם הוא שואל את עצמו: אם האפס הזה יכול, אני לא יכול? הוא מתייעץ עם חברים, הם רוצים לצאת מהצללים, שם הם משרתים אותו. הם ישמחו להשתזף אתו באור הזרקורים. לך על זה הם אומרים לו, והוא הולך.

הוא רץ לכנסת. עיתונאים שואלים אותו מה המסר שלו. המסר שלו, לדבריו, הוא אהבה, אהבה ללא תנאי וללא גבולות. הוא רוצה שיאהבו אותו. הוא מאוהב באהבה הזאת. הוא מחבק את כולם, ימין ושמאל, חרדים וחילונים. המסר הוא אהבה, ואל תבקשו ממנו לפרט, הרי הדברים כל כך ברורים. בתשדירי הבחירות הוא נעים, סימפטי ושופע אהבה.

הוא מוצא זמן לעיין קצת בבורדייה. במקרה הספר נפתח במשפט "המרקע הפך למעין ראי של נרקיס, למקום של ראווה נרקיסיסטית", והוא משליך את הספר מהחלון.

בבחירות זוכים הוא והחברים בשישה מנדטים. הוא רוצה להיות בקואליציה. כי הוא "איש של עשייה". הוא רוצה גם "להשפיע מבפנים", אבל אין לו כוח למשא ומתן מייגע. בינתיים הוא מגלה ש"ביהדות יש דברים נפלאים".

החברים מהצללים מנהלים בעבורו את המשא ומתן הקואליציוני. כל אחד דואג לשמור לעצמו נתח קטן. לו ולמשפחתו. אחד ממונה לקונסול בסן פרנסיסקו, אחר למנכ"ל רשות הגנים הלאומיים. הוא עצמו ממונה לשר לאיכות הסביבה. הוא משתעמם, איכות הסביבה מרדימה אותו, האהבה מחולקת שם במשורה. הוא רוצה לחזור לטלוויזיה, הוא כבר מקנא במנחה החדש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו