טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי כאן הקיצוני?

תגובות

"אם הממשלה רוצה להקים וילה לכל תרנגולת, שתעשה זאת על חשבונה", צוטט באחרונה לולן ב"TheMarker" ("יצרני הביצים עתרו לבג"ץ נגד החלטת הממשלה לקיים רפורמה בענף הלולים", מאת עמירם כהן, 9.1). הקורא התמים עשוי לחשוב שגם אם הלולן הגזים מעט - ושכח אגב כך לציין שהממשלה, כלומר הציבור, כבר מממנת 50% מה"רפורמה" בענף הביצים - אולי יש משהו בדבריו: ייתכן שהדרישות של ארגוני בעלי החיים לשיפור תנאי המחיה של התרנגולות הן "קיצוניות". הבה נבחן עד כמה קיצוניות הן דרישות הארגונים, שיידונו היום בוועדת החינוך של הכנסת.

אם כבר משווים בין הלולים שדורשים הארגונים להקים לבין מבנים המשמשים בני אדם - הרי שאפילו צינוק הוא סוויטה מפנקת בהשוואה ל"כלובי הסוללה" שמציע משרד החקלאות לבנות עם חותמת הכשר של חוק צער בעלי חיים, לאחר שנאסרו ביותר מ-30 מדינות. הארגונים אינם דורשים אפילו להגדיל את השטח הזעיר המוקצה לכל תרנגולת. דרישתם היחידה היא לסלק את המחיצות שקוברות בחיים את החיות, בכלוב שאינו מאפשר להן למתוח כנף, שלא לדבר על ללכת, להתעופף או לעמוד על אדמה.

זו דרישה קיצונית? הרי לא מבקשים לאפשר לתרנגולת לראות אור יום, לדגור על ביצה, לפגוש תרנגול או חלילה לגדל את אפרוחיה, אלא רק לנוע מבלי להיאלץ לדרוך על תרנגולות אחרות. איזו הצדקה יש למנוע מבעל חיים לזוז קצת, ולו בתוך מבנה סגור? אם ניתן לתרנגולות להסתובב בלול, הן יבקשו גם חצר? אם חלילה נעמוד בסטנדרטים מתקדמים בתחום הזה, זה עלול לחלחל גם לתחומים אחרים?

print-image-1.1623614-1
עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים

נכון, יש לארגונים דרישות נוספות. על כל תרנגולת שנשלחת ל"כלובי סוללה" בוקע במדגרה אפרוח זכר, שנדון להשמדה אכזרית כבר ביום הולדתו. פשעו: בהיותו זכר הוא לא יטיל ביצים וגם לא יתאים לתעשיית הבשר, שאליה מיועד זן מעוות גנטית המשמין במהירות. ארגוני החיות אינם דורשים לשחרר באחו את האפרוחים הללו, אלא רק שיהרגו אותם במהירות - בגריסה או בחנק בגז - במקום להפקירם לגסוס בשקיות אשפה.

אם הדרישה לחנוק בגז אפרוחים בני יומם נשמעת קיצונית, זה בוודאי לא משום התחשבות מופרזת בזכויותיהם. זה משום שמה שקיצוני הוא המצב בשטח - האכזריות הבלתי נתפשת בתעשיית הביצים. דרישות הארגונים הן פשרניות להכאיב.

גם אם יואילו חברי הכנסת ליישר קו עם התקנים באירופה ובחלק ממדינות ארה"ב, זה לא יהפוך את הלולים לבתי מלון, ותעשיית הביצים עדיין לא תהיה מופת של הומניות. המדגרות ימשיכו לייצר אפרוחים רק כדי להשמידם עם בקיעתם, ומתקני החשמול ימשיכו להרוג את התרנגולות כשתפוקתן תפחת. כנראה שיחלפו שנים עד שיתקבל גם בישראל איסור על חיתוך המקור הכואב, שמתבצע בלי הרדמה, ולפעמים גורם לאפרוחות לסבול במשך כל חייהן הקצרים.

כשהפגיעה בבעלי חיים כל כך קיצונית, שום חקיקה לא תעניק להם כבמטה קסם תנאי מחיה טובים. חברי הכנסת אינם מצופים לייסד אוטופיה. אבל הם כן מצופים, ויכולים, לדרוש מתעשיית הביצים לספק תנאים מינימליים לחיות שעל גבן היא עושה את רווחיה.

חוק צער בעלי חיים מבקש למנוע לפחות עינויים קשים שעשרות מדינות כבר אסרו בחוק. חובתם של חברי הכנסת לדאוג שהתקנות שיתקבלו היום יממשו את החוק ולא יבזו אותו. לכן עליהם להתנגד להצעת משרד החקלאות ולדרוש ממנו לספק לתרנגולות לולים ללא כלובים. זו לא רק חובתם המוסרית אלא גם חובתם כנציגי ציבור: הציבור בישראל אינו פחות "נאור" מהציבור האירופי או האמריקאי ביחסו לבעלי חיים, והעובדה שישראל היתה מהראשונות שאסרו על פיטום אווזים מוכיחה זאת. רוב הציבור, לדעתי, מבקש את המינימום: למנוע עינויים קשים שעשרות מדינות כבר אסרו - והוכיחו בכך שהם היו מיותרים וקיצוניים, אפילו במסגרת תעשייה אכזרית.

הכותבת חברה באנונימוס לזכויות בעלי חיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות