בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפליה אסורה, אפליה מותרת

58תגובות

הגינויים באו מכל עבר. אישי ציבור נדחפו כדי למחות. נשיא המדינה שמעון פרס: "הם צריכים להתבייש, לא אתם". ראש הממשלה בנימין נתניהו: "לא ניתן יד לגזענות". חבר הכנסת דני דנון (ליכוד), יו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, זימן את הוועדה לדיון דחוף בנושא ההדרה והגזענות. זוהי רשימה חלקית.

ההתבטאויות הללו והפגנת המחאה הגדולה בירושלים באו בעקבות כתבת טלוויזיה (חדשות 2), שחשפה הסכם סודי בין דיירי שכונת בר יהודה בקרית מלאכי, שהתחייבו לפני הוועד שלא להשכיר או למכור דירות ליוצאי אתיופיה. אין ספק שמדובר בהחלטה מגונה, לפיה מודדים אדם רק על פי צבע עורו. לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית יפלו אנשים רק בשל מוצאם (מאתיופיה), או בשל צבע עורם (שחור).

האומנם?

לפני פחות משנה, במארס 2011, אישרה הכנסת ברוב קולות (35 בעד, 20 נגד) את התיקון לפקודת האגודות השיתופיות. סעיף 8 קובע, כי רכישת "זכויות במקרקעין ביישוב קהילתי שבו פועלת ועדת קבלה, טעונה אישור של ועדת הקבלה ביישוב".

על פי התיקון, יכול יישוב קהילתי השוכן בגליל או בנגב, שבו מתגוררות פחות מ-400 משפחות, לדחות מועמד שאין לו יכולת כלכלית או "אם אינו מתאים לקיום חיי חברה בקהילה, אינו מתאים למרקם החיים הקהילתי ביישוב".

כלומר, לו שכונת בר יהודה בקרית מלאכי, שבה ארבעה בניינים ו-120 משפחות, לא היתה שכונה בעיר אלא יישוב קהילתי קטן בגליל או בנגב - תושביה היו יכולים להחליט שאינם מקבלים משפחה יוצאת אתיופיה. הם היו צריכים רק להיאחז בטיעון שהם "אינם מתאימים למרקם החיים הקהילתי ביישוב".

כי מה בעצם ההבדל בין היישוב הקהילתי המעוצב בגוש שגב, שבו בבתים קטנים עם גגות אדומים, הניצבים על קרקע מדינה וטובלים בירק, גרות כמה עשרות משפחות יהודיות הומוגניות (מעמד בינוני-גבוה, עמדות ציוניות, רוב אשכנזי, מקצועות חופשיים), לבין שכונת מגורים בקרית מלאכי, שבה ארבעה בתים משותפים עם כמה עשרות משפחות יהודיות (מעמד נמוך, רוב מזרחי)?

מדוע משפחה בקרית מלאכי לא יכולה להחליט מי יהיו שכניה ומשפחה ביובלים יכולה להחליט שהיא רוצה רק שכנים לבנים, יהודים, ממעמד בינוני-גבוה?

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

ככה. כי החוק מתיר למשפחה היהודית ביובלים להחליט שאינה רוצה לצדה שכנים ערבים, כשהיא נאחזת בקריטריונים שקבע החוק, ולקבוע שהמועמד הערבי (או זה ממוצא אתיופי, או האם החד-הורית, או הזוג עם הילד עם המוגבלות) "אינו מתאים למרקם החיים הקהילתי ביישוב". וזהו.

כלומר, תושב קרית מלאכי, שיש לו שטר טאבו על הדירה שלו בשכונת בר יהודה, אינו יכול להחליט מה הוא עושה ברכושו הפרטי, ואילו תושב היישוב יובלים בגוש שגב, שיושב על אדמות מדינה, יכול להחליט מה הוא עושה.

מי שהצביע בעד חוק ועדות הקבלה, אישר ואיפשר להפלות בין בני אדם ביישובים קהילתיים קטנים בנגב ובגליל, אל יתפלא אם אפליה כזאת מתקיימת גם במקומות אחרים. מי שמאשר וסולל את הדרך לאפליה נגד אזרחים ערבים, שלא יתפלא שמישהו לקח את הפרקטיקה הזאת למחוזות אחרים.

בקרית מלאכי פשוט אומרים את הדברים ישר בפרצוף. ביישובים הקהילתיים המעוצבים עושים הכל בסטייל: משתמשים במלים מכובסות, מגייסים תחכום וסט של "ערכים ציוניים הולמים". אבל בסופו של דבר, אפליה היא אפליה היא אפליה, וכל גלגולי העיניים לשמים הם צביעות ומוסר כפול.

הכותבת היא מנכ"ל "אג'נדה", חלק מפורום שותפות-שאראקה - ארגונים לחברה דמוקרטית שוויונית ומשותפת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו