בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטעות של מעוז

תגובות

במקום לגלם את סיפור ההצלחה הישראלי, שלמה מעוז דקר אותו. עוצמת הדקירה נובעת מהיותו "סיפור הצלחה": בכיר באליטה, לא בגלל המבטא, אלא למרות המבטא (המשמש בתרבותנו רק לקומדיות), סירב לקבל את עצמו כדוגמה לכלל, ולמעשה הדגיש את היותו יוצא-מן-הכלל.

במערכת הסמלים ה"רשמית", הפצע המזרחי נע תמיד לעבר ההגלדה: או-טו-טו שוויון. זה שהעושר והעוני מכפילים את עצמם לא שייך לסיפור הנשען תמיד על סטטיסטיקה חלקית. יצרני הסמלים - למשל סמי מיכאל, א.ב. יהושע, אלי עמיר - מספרים תמיד אותו סיפור הצלחה שבו הועלה המזרחי ממעמקי הלא-מודרני למרומי המודרני (וש"ס, גם משום כך, היא סמרטוט אדום).

הפלורליזם הליברלי מצטייד ב"הוכחות" כדי לשפץ את הסיפור, ורק לפעמים מתגלה יותר מטפח של הווה בעזרת קלישאות על העבר. כשמבקשים, למשל, להספיד את שפות היהודים, לפני שהעברית החדשה חיסלה אותן, ולתת כבוד גם למזרחים, מקבילים רק בין היידיש ללאדינו, שפה אירופית, שדובריה הם מיעוט זעיר בתוך הרוב הלא-אשכנזי. אבל שפת העיראקים, למשל, היתה ערבית-יהודית, ורבבות מדברים גם היום מרוקאית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

האם רק אשכנזים חותמים את הסיפור ש"נגמר כבר" וצועקים נגד "השד העדתי"? ודאי שלא. המוביליות הישראלית רחבה דיה כדי לקבל מזרחים לאליטות. התנאי? התנערות ממה שרוחש מתחת לפני האדמה (ביציעי הכדורגל, בתור לרופא, בבנק וכו'). למתקבל אסור להיות ימני, מוטב גם לא דתי, ואפילו בליכוד מותר לו לדבר רק על כך ש"השמאל גרם לכל זה".

לא מדובר רק בזיכרון עממי, חסר-מחברים (כדי להשתתף בכתיבה צריך תחילה להתקבל), אלא בהווה מתמשך, ולא מדובר רק באפליה, אלא במעין חבל בעל סיבים רבים, באורכים משתנים: מבטא ותרבות ודת, נחיתות כלכלית ומקצועית, דימויי יופי, הרכב סטטיסטי של האליטות לעומת אוכלוסיית בתי הכלא. אף פעם לא כל אלה יחד.

אבל אסור לדבר על הצבע בהווה, אלא כאשר מזרחים מפלים אתיופים (דמו אתיופים או חרדים ברמת אביב). יודעים שציפי לבני פונה אל הרבדים הללו של הלובן. וכלום הזעזוע של כמה סופרים ופרופסורים ממינויו של קצין משטרה ("שוטר" קראו לו) לניהול "עם עובד" אינו מזכיר משהו מהפנייה לרבדים הללו, אף שחלק מחותמי העצומה הם לא-אשכנזים? ודאי. לא רק משום שהשוטר בתרבותנו הוא מזרחי, בניגוד לטייס (למרות דן חלוץ), ולא משום שתת-ניצב יעקב בריי הוא ממוצא טורקי, אלא בעיקר משום שהוא מינוי של עופר עיני הפרענק, שכבר הושווה לסטאלין אצל פרופסור ירושלמי אחד שהתלונן על "אלימות המדינה".

שום פרופסור לא מחה על מינוי כרמי גילון - מי שעמד בראש השב"כ בעת שעינו שם אלפים - לסגן נשיא האוניברסיטה העברית. לבטח לא עשו לו מבחן קריאה.

אין בישראל זהות מזרחית אלא כשלילה: "לא-אשכנזים ולא-ערבים". הוואקום הזה הוא אינקובטור לזהות שהימין בונה: "שנאת ערבים". אבל הימין ניזון כבר שנים מהתנשאות האינטליגנציה השמאלית, שמקצתה מסוגלת להתלונן אצל פרס כמנהיג רוחני (!) נגד עופר עיני.

מהי אשכנזיות? ההגנה הנרגזת והצדקנית על ההגמוניה. יאיר לפיד כמשל.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו