בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדיין מחכים למהפכה

תגובות

ה25 בינואר - התאריך שבו החלה המחאה שהביאה להפלת משטר מובארק - יצוין במצרים כיום חג. כך החליטה המועצה הצבאית העליונה. יש לא מעט אירוניה בעובדה שמה שצוין כ"יום המשטרה" בעידן הקודם יצוין עתה כ"יום המהפכה", אבל מעבר לכך נשאלת השאלה אם יש להמונים בכלל סיבה לחגוג. התשובה היא שלא ממש.

רוב יעדי המהפכה טרם התממשו. אמנם מובארק ובכירי מפלגת השלטון יושבים מאחורי סורג ובריח, אך חשיפת שחיתויותיהם וחריצת דינם רחוקות מסיום. במקומם שולטת אליטה צבאית המסרבת להיפרד מהשלטון בטרם שיריינה לעצמה מעמד מיוחד בחוקה העתידית, והבטיחה את האינטרסים הכלכליים שלה. בינתיים היא ממשיכה לדכא הפגנות באלימות, להעמיד אזרחים למשפט צבאי ולהעניש אנשי תקשורת המותחים עליה ביקורת. יש אף עדויות לכך שאנשי צבא אחראים לעריכת בדיקות בתולים לנשים בכיכר תחריר, וכן להסתה נגד קופטים ולהריגתם.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

ארבע ממשלות כיהנו במצרים בשנה האחרונה, אך לא אף אחת לא היתה מסוגלת לטפל כראוי בבעיות הביטחוניות, הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות שהתגברו בעקבות המהפכה. ברחובות שורר תוהו ובוהו. לבד מהפגנות מגזריות והתנגשויות אלימות עם כוחות הביטחון, עלתה מאוד רמת הפשיעה. התקשורת מדווחת על בריחת אסירים, חטיפות לצורך כופר, סכסוכים מזוינים בין משפחות, השתלטות פושעים על חלוקת בלוני גז ודלק, סחר בנשק, בסמים ובאיברי גוף ועוד.

הכאוס השורר ברחובות הוביל לפגיעה בכושר הייצור ולעליית האבטלה, כמו גם לירידה משמעותית בתיירות ובהשקעות זרות ולעליית האינפלציה, ומכאן לירידה חדה בצמיחה. מצרים גם לא קיבלה את הסיוע הזר שהובטח ממדינות ערב והמערב, או הלוואות מקרן המטבע והבנק העולמי, אך למרות גירעון תקציבי הנאמד בעשרה מיליארד דולר, העניקו שרי האוצר הטבות לתושבים, כמענה ללחצים. משבר ביחסים עם ארה"ב על רקע חקירה משפטית המתנהלת במצרים נגד ארגוני חברה אזרחית שקיבלו מימון חיצוני - מאיים לפגוע גם בסיוע האמריקאי.

מבחינה פוליטית, הבחירות הראשונות הפכו - בפעם הראשונה - את האחים המוסלמים (והסלפים) לשחקנים מרכזיים בזירה הפוליטית. מועמדי החילונים, הליברלים, השמאל, הנשים והקופטים, ומעל לכל, נציגי הצעירים שהובילו את ההפגנות בכיכר - נדחקו לקרן זווית. חוקה טרם גובשה, אך הוויכוח על ניסוחה כבר הוביל לפרץ אלימות ולהעמקת הקיטוב.

יעדי המהפכה טרם הושגו גם בתחום יחסי החוץ. מצרים טרודה מדי בענייני הפנים. שר החוץ הראשון שכיהן לאחר ההתקוממות, נביל אל-ערבי, ניהל מה שנראה כדיפלומטיה מהפכנית, עם פתיחת מעבר רפיח, התקרבות לחמאס והבעת נכונות לחידוש היחסים עם איראן. אך מאז שעזב שבה המדיניות לאפיק שאיפיין את העידן הקודם. ביטויי העוינות העממית כלפי ישראל אמנם ההתגברו, אך המועצה הצבאית עמדה איתן בפני הלחץ העממי. גם המפלגות האיסלאמיות מיהרו להעביר מסרים מרגיעים כי יכבדו את הסכם השלום, אף שינסו להכניס בו תיקונים לגיטימיים, בעיקר בסעיפים הנוגעים לסדרי הכוחות בסיני ולעסקת הגז.

אם מהפכות נמדדות על פי מבחן התוצאה, אזי במצרים טרם התרחשה מהפכה של ממש. ואולם, שינויים נמדדים לאורך זמן, ולכן כל מסקנה לגבי מידת "המהפכנות" של השינוי תהיה מוקדמת מדי. נראה כי רק לאחר סיום ניסוחה של החוקה אפשר יהיה להעריך ביתר דיוק את מידת השינוי; מכל מקום, יחלוף זמן רב בטרם יוכל האזרח לחוש בפירותיו. האם ההמונים ימתינו בסבלנות, או שייצאו לסיבוב נוסף בכיכר תחריר? ימים יגידו.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית; לימור לביא היא דוקטורנטית בחוג וראש דסק מצרים במכון ממר"י



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו