בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הורים, נמאסתם

259תגובות

זאת היתה מכה נוראה - מהנוראות שניחתו על ראשינו בעת האחרונה. רכבת ישראל החליטה להפסיק את נסיעות החינם של חיילי צה"ל בכמה קווים למשך שלוש שעות בשבוע, כדי לאפשר לאזרחים נסיעה מהוגנת.

הסקנדל פרץ מיד. מהומת אלוהים: כותרות ראשיות בעיתונים, וידויים קורעי לב של חיילות וחיילים שנאלצו לנסוע באוטובוס, הצהרה של יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, המתמודד שאול מופז, שיעצור בגופו את תקציב הביטחון עד שתוסר החרפה הזאת, ותמונות תקריב מכמירות לב של חייל קונה כרטיס נסיעה, רחמנא ליצלן. על האלכוהול שקנה לעצמו בליל אמש איש לא מחה.

הזעקה הציבורית הזאת לא פסחה כמובן גם על הורי החיילים, שנזעקו הרבה יותר מילדיהם. חיימק'ה שלהם לא ייסע באוטובוס, לא יעזור בית דין. אנחנו השתרכנו בזמננו שעות בטרמפים, אבל חיימק'ה לא ייסע באוטובוס. כמה מהם אף הפגינו בתחנת תל אביב מרכז, ואם אחת צווחה: "לא ניתן שיגרשו (!) את חיילי צה"ל מהרכבת". הו, הרכבות, שוב הרכבות (והגירוש) בתולדות עם ישראל למוד הסבל, וחיילי צה"ל שוב בתפקיד הקורבן.

ההורים, לא מה שהיה פעם. מי שהסתפקו בביקור פעמיים בשנה בבית הספר, באסיפות הורים, נהפכו בהדרגה לוועד המנהל של מערכת החינוך וגם קצת לפיקוד החלופי של צה"ל. מחאת הורי החיילים, מופרכת ומוטרפת ככל שהיתה, היא רק חוליה בשרשרת, שרשרת ארוכה וחולנית המתחילה בפעוטון וספק אם היא נגמרת בשירות הצבאי של עוללינו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

הורים, שחלקם מסבים את הנזקים הגורליים והבלתי הפיכים ביותר לילדיהם, התגייסו בשנים האחרונות למאבק נחוש ברשויות, בגננות, במורים, במאמנים, במדריכים ובמפקדים, לטובת ילדיהם, כביכול. הם לא ישתקו לנוכח מדריך לריתמיקה שלא נראה להם גמיש דיו ולא יחשו לנוכח מנהלת בית ספר שאינה מקובלת עליהם. כל הורה וכל מורה מכיר את זה: הטלפונים הנזעמים באשון ליל, התלונות, התוכחות.

מארגנים עצומות, ממנים מורים ומדיחים אותם, מתערבים בתוכניות הלימודים ובחוגי ההעשרה, מאיימים על מאמן החוג לכדורגל שמעז לא להעלות את התכשיט בהרכב הראשון, וגם מטלפנים למפקדי צה"ל ומתלוננים. פואמה פדגוגית גרוטסקית בכיכובם של אמא ואבא היקרים.

אפילו ועד ההורים הצנוע של פעם, שהיה מארגן מסיבת סיום פעם בשנה, כבר נקרא "הנהגת הורים", עם עסקן לעת מצוא כיו"ר פעיל. כך ההורים מרגישים שהם ממלאים את תפקידם, כך הם מחפים על מחדליהם ומעשיהם בבית ועל רגשות האשם הנלווים להם. הורים שבקושי מקדישים זמן לילדיהם מכלים את זמנם בהתארגנויות סרק, בהדחות ובמעורבויות חסרות שחר. שבו בבית, הורים יקרים, הירגעו מעט, בלו עם ילדיכם במקום עם חברי "הנהגת הורים".

מעורבות הורים, התעניינותם וערנותם לנעשה עם ילדיהם היא כמובן עניין מבורך כשלעצמו. אבל כשהם פורצים כל גבול, פולשים לתחומים לא להם שיש להשאירם בידי אנשי המקצוע, נוצר מצב בלתי נסבל. מורים החוששים מההורים ופועלים רק כדי לרצותם הם מורים גרועים. כשזה מגיע למפקדים, התמונה מתעוותת עוד יותר: חייל צה"ל, כזה שחורץ גורלות וחיים לפעמים, אמור לדאוג לזכויותיו, בלא התערבות הוריו. זו דרושה רק במקרים קיצוניים מאוד.

ביום ראשון השבוע המה הסער, וראשם של ההורים לא שח. המהומה שככה כמובן עד מהרה, כל החיילים-הילדים הגיעו בשלום לבסיסם, ואלפי אזרחים נהנו מנסיעה נוחה יחסית ברכבת. אבל קודם שההורים יוצאים למאבק הסרק הבא יש לומר להם: מלאו את תפקידיכם בבית. הוא חורץ את גורל ילדיכם לאין שיעור יותר מנסיעה ברכבת. או במלים אחרות: הורים "מעורבים", נמאסתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו