בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המטען שעל העגלה

16תגובות

באגדות חז"ל נפוצים סיפורים המתארים מפגש של חכם יהודי עם קיסר כלשהו, שבו היהודי אומר לקיסר דבר חוכמה המותיר את הקיסר פעור פה, או שלעתים בעקבותיו הקיסר מוציא את היהודי להורג (למשל בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נט ע"ב). גרסה מודרנית של האגדה הזאת היא הסיפור המיתולוגי על הדיאלוג שהתקיים בין הרב א.י. קרליץ, הידוע בכינוי "החזון איש", לבין דוד בן גוריון, שבעקבותיו קבע ראש הממשלה את מסורת הפטור מן השירות הצבאי שניתן לבחורי ישיבה. על פי הסיפור, באותה פגישה אמר הרב לבן גוריון שהעולם החילוני בישראל דומה לעגלה ריקה בעוד הדתיות האורתודוקסית דומה לעגלה מלאה. כששתי העגלות נפגשות על גשר צר, על העגלה הריקה לפנות את הדרך לעגלה המלאה.

דורות של צעירים דתיים וחרדים מתחנכים על ברכי אגדה זו, או לפחות על רעיון העוועים שדברי הרב מבטאים, לפי הסיפור. תהודה מצלצלת לאגדת בן גוריון/קרליץ סיפק ביום שישי שעבר לקוראי "הארץ" בני קצובר, אחד ממנהיגי היהדות הדתית והאבות האידיאולוגיים של המתנחלים הדתיים בשטחים, שכתב בין השאר: "מימין ומשמאל, מהסוציאליזם של העבודה ומפא"י ההיסטורית ועד לרוויזיוניזם של זאב ז'בוטינסקי מימין, לא שרד כמעט דבר. היובש והריקנות שולטים בכיפה" ("דמוקרטיה כהלכתה", 20.1).

מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, הזמן שבו על פי האגדה התקיימה פגישת בן גוריון עם קרליץ, חלה התפתחות נוספת - במובלע או אף במפורש - בתפישת העולם המקובלת בישיבות ובתלמודי תורה רבים, וגם בבתים דתיים לא מעטים. העגלה החילונית הריקה קיבלה בינתיים מטען משלה. בתמונת העולם של חרדים ודתיים רבים, ואולי אף של חילונים ישראלים, חילוניות ישראלית היא כמעט מלה נרדפת לשימוש בסמים, והמושג "רחוב שינקין" בתל אביב שקול לתופעות כמו שכרות ופשיעה. גם לכך יש הד חזק במאמר של קצובר: "הנוער הולך לאיבוד, כשאינו פונה לסמים ולאינטרנט, והציבור במדינה נבוך ומזועזע. אין פלא כי רבים ראו זה כבר את הכתובת על הקיר והחלו לחפש מחדש את זהותם היהודית, את המעיין האמיתי".

דרגת התקפות של תוספת פוסט-מודרנית זאת למשל העגלה של הרב קרליץ, זהה לדרגת התקפות של אמירות כי הדתיות מובילה לסטיות מיניות כמו פדופיליה, או לנוכלות פיננסית. לכן מוטב להניח לה.

הוויכוח, אם אפשר לקרוא כך למחלוקת הגדולה בין שולמית אלוני לרב י.ש. אלישיב, אינו בין דמוקרטיה ליהדות. זהו ויכוח בתוך היהדות, בין יהדות דמוקרטית המכירה בזכויות הפרט ובעצמאות הרוחנית של בני אדם, לבין יהדות טוטליטרית, החונקת מחשבה ביקורתית ומדכאת נשים. בדומה לכך, המחלוקת בין הח"כים דב חנין וישראל אייכלר אינה בין ליברליזם לתורת ישראל, אלא בין תורת ישראל ליברלית, פתוחה, שמתאימה את עצמה לעולם דינמי משתנה, לבין יהדות אתנוצנטרית, קפואה ומפוחדת.

השבוע התפרסם ב"הארץ" מאמר של יאיר שלג ("אבא יהדות ואמא דמוקרטיה", 22.1), המציג תגובה שקולה למאמר האידיאולוגי של קצובר. אולם נראה כי גם שלג נכשל בטעות הרווחת, כאילו יש סתירה או אף הבדל בין "יהדות" לבין רעיון אנושי או אידיאולוגיה כלשהי של בני אדם.

"יהדות" הוא שם של תרבות ומסורת בת כ-3,000 שנה, שבמהלכן חיו ופעלו על פני כדור הארץ, בעבר ובהווה, כמה מאות מיליוני בני אדם, שניתן לכנותם יהודים. הרעיון שיש אדם אחד, מפלגה אחת, ספר אחד או אף מספר סופי של ספרים, אורח חיים אחד או אמונה אחת, שיכולים לייצג את העולם של מאות מיליוני בני אדם, הוא מופרך מיסודו. לא רק בספרות המאוחרת, אלא גם בתוך הספרות הקנונית היהודית העתיקה ביותר, שתולדותיה הם תולדות העם היהודי, אפשר למצוא רמזים, התייחסויות ואף ביטויים מפורשים להרבה אידיאולוגיות, מחשבות חברתיות ותורות מוסר כלל אנושיות בנות זמננו. בחמשת חומשי התורה לבדם אפשר לזהות תובנות פילוסופיות, חברתיות ואמוניות שונות ומשונות, גם כאלה שנמצאות בסתירה זו עם זו, ולא מעט פניני הגות "חילונית", שהקדימה את זמנה בהרבה מאות שנים.

רועה רוחני ידוע של מתנחלים דתיים קרא באחרונה לתלמידיו ולכלל חיילי צה"ל לעמוד מול כיתת יורים ולהיהרג על קידוש האמירה "קול באשה ערווה". אמירה זאת היא אכן פסיקה יהודית, אך אין בה אף לא שמץ של יהודיות יותר מאשר בקביעה שקריאה זאת מבטאת היסטריה הזויה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו