בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זמן פירעון החוב

7תגובות

מאות המשתתפים שהגיעו השבוע מרחבי אירופה אל "אולם יהודי מנוחין" בפרלמנט האירופי בבריסל מחאו כפיים בהתרגשות במשך דקות ארוכות כשהוענקה מדליית הסובלנות לחסידת אומות העולם מבלגיה, שהיתה בת 21 כאשר החביאה מאות ילדים יהודים במנזרים ואצל משפחות נוצריות.

חברי הפרלמנט, שגרירים, ניצולים, רבני אירופה, ראשי קהילות יהודיות ומנהיגיהן קמו על רגליהם שוב ושוב למשמע תפילות "אל מלא רחמים" וקדיש; למראה התמונה של יאנוש קורצ'אק צועד לרכבת בטרבלינקה, בראש ילדי בית היתומים שטיפח בוורשה; ובתום העדות של חנה בר-ישע, שהיתה בת 12 כשהובלה לאושוויץ עם אמה. יחד רעבו וקפאו שתיהן על אותו דרגש עץ, עד שכלו כוחותיה של האם, והיום חנה קולטת בני נוער מאתיופיה כדי שירגישו שייכים.

עשרות מצלמות תיקתקו כאשר השר יולי אדלשטיין הזהיר מפני דיקטטורים המתכוונים למה שהם אומרים, וכאשר מרטין שולץ, הנשיא החדש של הפרלמנט האירופי, דיבר על חובתו כנציג העם הגרמני לא לאפשר שישכחו את ועידת ונזה, שנערכה לפני 70 שנה בדיוק, ובה דנו פקידים נאצים בכירים בצעדים המעשיים שיביאו לרצח העם היהודי. חובתי הראשונה כנציג גרמני, המדבר בשם כל הגרמנים, אמר שולץ, היא לדאוג לכך שלעולם לא עוד; שאם מדינת ישראל, או קהילה יהודית כזאת או אחרת, יהיו בסכנה, נדע להגן ככל יכולתנו על ידידינו היהודים, ועל הכבוד האנושי, שאבד בשואה.

דממה שררה כשאורח הכבוד, השופט גבריאל בך, יד ימינו של גדעון האוזנר, התובע במשפט של אדולף אייכמן, תיאר את דברי העדים במשפט: נער שהוצא מתא הגז הסגור ברגע האחרון, כדי לפרוק תפוחי אדמה ממשאית; מעיל אדום שלבשה פעוטה שהלכה והתרחקה מעיני אביה; גלוית תרמית שקראה ליהודים להגיע למקום נפלא ממש, עם ציוד וביגוד שהיה נחוץ לגרמנים; הקושי הנורא להיות במחיצת אייכמן, והשפעת המשפט על הדור הצעיר בארץ ובגרמניה.

קרן בראשות ד"ר משה קנטור, נשיא הקונגרס היהודי האירופי, שנאם גם הוא, מימנה את האירוע זו הפעם ה-13, ומימנה גם את האירועים לציון 50 ו-60 שנה לשחרור אושוויץ, שאליהם באו מנהיגים מרחבי היבשת. כסף ויוזמה של יהודים הביאו לכך, שברחבי העולם התקיימו השבוע עוד עשרות תערוכות, ערבי עיון, הקרנות סרטים וטקסים לציון יום השואה הבינלאומי, שעליו הכריז האו"ם ב-2005.

נראה, שמספר האירועים עולה משנה לשנה, לא רק ביוזמת יהודים, והם מתקיימים במספר רב יותר של ארצות: אפילו בבורמה (מיאנמאר) ובווייטנאם שקלו השנה להזמין מרצים מישראל; 27 המדינות החברות בארגון הבינלאומי להנצחת השואה והוראתה התחייבו לציין את היום בכל שנה; באו"ם מייחדים לנושא השנה ארבעה ימים מלאים וגדושים; ורשימת הטקסים והתערוכות שיזמה "יד ושם" בעולם ובארץ משתרעת על פני שלושה עמודים.

מדוע? אולי משום שהשנה צוינו במקביל 50 שנה למשפט אייכמן, 70 שנה לוועידת ונזה, 100 שנה להולדת ראול ולנברג, ויום השואה הבינלאומי, והצירוף הזה העמיד את השואה במרכז תשומת הלב בארץ ובעולם. אולי משום שעם חלוף השנים, השואה נתפשת יותר ויותר כאירוע מרכזי, הנוגע לא רק לעם היהודי, וכדי להבין אותו יש לדון בנושאים שהיו בלב המאה ה-20 וחשיבותם לא פגה: הנהגה הסוחפת המונים; כוחן של אידיאולוגיה ותעמולה; ערכו של החינוך להגנה על זכויות אדם ומיעוט; יכולת בני האדם להתעלות לגבהים מוסריים, ולהיפך - להידרדר לשפל המדרגה.

ואולי גם משום שציון יום השואה הבינלאומי, יש בו משום פירעון חוב כלפי ציוויליזציה יהודית, שהעשירה את היבשת, ונהרסה, ורוב נושאי תרבותה נרצחו. עם זאת, יש מדינות שבמקביל לפירעון החוב גוברים בהן ביטויים אנטישמיים כלפי היהודים החיים בתחומן. לכן מותר לשאול: האם ימשיכו אירועי יום השואה הבינלאומי להתקיים באינטנסיביות כזאת, גם אם מימון ויוזמה יהודיים לא יהיו המנוע שמאחוריהם?

פרופ' פורת, אוניברסיטת תל אביב ו"יד ושם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו