בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקברן של זכות השביתה

70תגובות

החלטתה של השופטת בית הדין לעבודה, נילי ארד, לדחות את בקשתה של ההסתדרות להשבית את המשק כאמצעי במאבק למיגור התופעה של עובדי קבלן, כרוכה באיום ממשי על זכות השביתה. אם זכות זו, שהיא אחד מהישגיה הנשגבים של חברה דמוקרטית ומתוקנת, חשופה היום לפגיעה אנושה, הרי שבית הדין לעבודה הולך ומסתמן כקברן ראשי שלה.

בעבר משלה במדינות רבות הגישה שהזכות לשביתה היא מוחלטת ואין להגבילה. גישה זו איבדה את הלגיטימציה שלה; על רבים מקובלת הדעה שיש לאזן את הזכות לשביתה עם שיקולים אחרים. כלומר, גם אם הזכות לשבות היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי וגם אם לגיטימי שהשביתה תגרום נזק למעסיק ולפגוע ברווחת הציבור, כאמצעי להגן על זכויות העובדים ולקדם אותן, הן הנזק והן הפגיעה צריכים להיות מידתיים.

השכל הישר מחייב לקבל גישה זו. אך המציאות הנוכחית של יחסי העבודה מלמדת שחלה תנועה חדה ובלתי סבירה של המטוטלת לקוטב המנוגד: בשנים האחרונות נוטה בית הדין לעבודה לתת משקל הולך וגדל למעסיקים, על חשבון זכויותיהם של העובדים.

הכרסום המתמשך בזכויות העובדים ובכוח המיקוח שלהם הוא חלק ממדיניות ניאו-ליברלית, הדוגלת בצמצום המגזר הציבורי, בהורדת מס על עבודה והון ובכרסום כוח המיקוח של האיגודים המקצועיים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

בשפה אורווליאנית צעדים אלה מכונים "הגמשת שוק העבודה". בשפה ישירה אפשר לומר: לוקחים מהעובדים ונותנים למעסיקים. ואכן, המשמעות של צעדים אלה - שגרסתם הישראלית החלה להתגבש בתוכנית לייצוב המשק בשנת 1985 - היא הרעה מכוונת בתנאי העסקתם ושכרם של העובדים בישראל. התרחבות ההעסקה של עובדי קבלן בשוק העבודה הישראלי היא תוצאה ישירה של מדיניות זו.

שיעורם של עובדי הקבלן מקרב השכירים בישראל נע בין 5% ל-10%. במדינות המפותחות ב-OECD, שיעורם הוא 1.5% בלבד מכלל השכירים.

עובדה מצערת וידועה היא, שהעסקה באמצעות חברות קבלניות אינה נחלת המגזר הפרטי בלבד. בשירות המדינה מועסקים 12 אלף עובדי קבלן, כ-20% מעובדי המדינה. זה לא כולל את עובדי הקבלן ברשויות המקומיות, שהם כ-50% מכלל המועסקים שם. הגידול הדרמטי במספרם של עובדי הקבלן ברשויות המקומיות נובע מהסכם ההבראה שנערך בעבר בין הרשויות למשרד האוצר, שבמסגרתו התחייב המשרד לחלץ אותן ממשבר כלכלי, בתמורה לנכונותן להקטין את כוח האדם שהן מעסיקות במישרין. כלומר, המדינה מדיחה את הרשויות להתנהלות בלתי ראויה ומעודדת אותן להרחיב את התופעה הנפסדת של העסקה קבלנית.

המדינה נוהגת ברפיון בכל הקשור לאכיפת חוקי העבודה על חברות קבלן, אולי משום שהיא יודעת היטב שהיא עצמה תורמת להעסקתם בתנאים פוגעניים. כאילו אין די בכך ששכרם של עובדי הקבלן, שרבים מהם יוצאי חבר מדינות ואתיופיה, הוא הנמוך ביותר במשק, הם גם חשופים יותר לפגיעה בתנאיהם ולרמיסה שיטתית של זכויותיהם.

לנוכח מציאות מקוממת זו לא ברור מהו ההיגיון המשפטי המדריך את בית הדין לעבודה, בבואו לחדש שוב ושוב את הצו הזמני, שהוא הוציא לפני יותר מחודשיים, שמונע מההסתדרות להשבית את המשק.

לא ברור מה הם עקרונות הצדק שלאורם מבקש בית הדין ליצור איזון הוגן בין האינטרסים של העובדים לבין אלה של המעסיקים. החלטתו מלמדת כי בעוד הוא מטה אוזן קשבת ואוהדת למעסיקים, הוא מגלה אטימות ואדישות לנוכח תנאי ההעסקה המחפירים של עובדי הקבלן. מצער מאוד, שדווקא המדינה, שהיא המעסיק הגדול של עובדי קבלן במשק, היא זו שמניפה את נס הריאקציה החברתית, ומצער שבעתיים שבית הדין לעבודה מעניק לה סעד בהתנהלותה השערורייתית.

פרופ' יונה מלמד פילוסופיה פוליטית באוניברסיטת בן גוריון בנגב

הפגנה של עובדי קבלן מול בית הדין לעבודה. המדינה תורמת להעסקה פוגענית

מיכל פתאל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו