רכבת קלה ומופלאה

נורית וורגפט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים11
נורית וורגפט

לנוסעי התחבורה הציבורית אין בדרך כלל דרישות מיוחדות. תנו תדירות סבירה ומסלול הגיוני, והם מרוצים. כל דבר מעבר לזה - דיוק בזמנים למשל, או יחס אדיב - נחשב למותרות. והנה בעירי, ירושלים, החליטו פרנסי העיר לנהוג נדיבות יתרה ויזמו רכבת קלה - כלי תחבורה "מודרני ויוקרתי", לפי האתר של "תוכנית אב לתחבורה בירושלים".

תושבי העיר הקשוחים, שעברו מצור ומלחמות, עמדו בגבורה גם בעבודות ההכנה שהפכו את חייהם לסיוט, ואף בירכו והשתבחו: יש לנו רכבת קלה, כבוד. מה ששבר אותם היה המהלך האחרון, שבו בוטלו קווי אוטובוס שנסעו במקביל לרכבת. בוקר לא בהיר אחד גילו מאות מתושביהן של שלוש שכונות שהם נהפכו לנוסעים שבויים של הרכבת הקלה. רוצים להגיע לתחנה מרכזית? למרכז העיר? לשוק? חייבים לנסוע ברכבת הקלה. אין דרך אחרת.

חוגגים שנה לזירה הדו לשונית של הארץ

בלעדיות הרכבת (לא שאפשר לוותר על האוטובוס - זו הדרך היחידה של תושבי אותן שכונות להגיע למסוף בהר הרצל) היתה תנאי של מפעיליה. זהו גם אינטרס של המדינה, שמחויבת לפצות את מפעילי הרכבת אם אין להם מספיק נוסעים.

את הנוסעים לא טרחו לשאול. בצדק. הרי אין לצפות לחזון מנוסעי התחבורה הציבורית. ובכן, חזון אולי לא היה להם, אבל היו להם תחזיות וכולן התגשמו. המהלך החדש הכפיל את היתרונות הידועים של התחבורה הציבורית: זמן ההמתנה הוכפל, זמן הנסיעה הוכפל, הצפיפות כפולה והוכפלה גם טרחתם של הקשישים עם הסלים, שנאלצים לטלטל אותם פעמיים בכל כיוון.

והיתרון הבולט ביותר הוא המיקום של התחנה הסופית, על פסגת הר הרצל, המקום הכי קר בעיר. לפי האתר, "התכנון הסביבתי של התחנה נועד להעניק למשתמש חוויה ידידותית, נוחה ונעימה". ואכן, כשמנסים (לשווא) למצוא בתחנה הסופית פינה יבשה ומוגנת מרוח, אפשר להתפעל מהעיצוב של הגגונים שמזכירים כנפי פרפר, ולנחש על מה חשב המתכנן. לפי הדמיית המחשב באתר, הוא ראה בחזונו יום אביב ירושלמי: השמים בהירים, השמש לא קופחת, הגשם לא מכה, והכי חשוב: אין נוסעים טרדנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ