בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיכרונות מסריחים מחברון

79תגובות

מה למדת היום, בן, בבית הספר. הו, הורי היקרים, למדתי הרבה, וכדאי גם לכם ללמוד. הסיור הזה פקח לי את העיניים. מישהו צריך להתבייש על כל השקרים שסיפרו לנו. ואנחנו עוד נחשבים לבית ספר טוב - "ליד האוניברסיטה" - תארו לעצמכם מה קורה בבתי ספר אחרים, שלא יודעים מהחיים שלהם בארץ שלנו.

כל השנים לימדו אותנו, שלא נכון לשמוע דעה אחת. אבל בחברון לא מרשים לדעה האחרת להיכנס, המשטרה לא נותנת; בחברון מנהלים את "משפט ההיסטוריה", כפי שהמורה עדינה אומרת, במעמד צד אחד. אתה, אבא, מבין למה הכוונה, כי אתה עורך דין.

מה שוברי שתיקה חשבו לעצמם, שזה יעבור להם בשתיקה? שיאפשרו להם להשמיץ וללכלך, ולא יחרץ בן-גביר לשונו? אמא מבינה מה שאני אומר, כי היא מורה לתנ"ך ולעברית. מי שמתעקש לשבור, שיעשה את זה במקום אחר, לא ליד צומת החרסינה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

מה שלמדנו שם ביום אחד, לא למדנו כאן שמונה שנים. עד היום הסבירו לנו בשיעורי אזרחות, שהמדינה היא הריבון, היא שולטת בכל האזורים. עשו מאתנו צחוק, אף פעם לא הציגו לנו את התמונה במלואה. זה מה שקורה כשאין די זמן ללימודי מורשת. רק עכשיו תפשתי, שיש אזורים שלמים הנשלטים על ידי "ויג'ילנטים", כפי שהמורה קוראת להם, והם מטהרים את הסביבה משכנים לפי הצורך, כמו בספר יהושע.

שלא יספרו לנו מעשיות, אנחנו כבר לא ילדים. בעיניים שלנו ראינו את המתנחלים מתנהגים כבעלי הבית, אומרים לחיילים ולשוטרים מה לעשות, הלוואי שבכיתה שלנו היתה כזאת משמעת. אז למה לאזרחים ששומרים על שומרי החוק, דווקא להם קוראים פורעי חוק? ממש עולם הפוך.

ברגע האחרון הודיעה המשטרה להנהלה, ששוברי שתיקה לא יורשו להיפגש אתנו. דיברו שם משהו על פרסום ב"הארץ", אתם צריכים להתמצא יותר כקוראי העיתון הפלצני הזה. הפרסום המוקדם גרם ל"מחול שדים" ב"יישוב היהודי", זה מה שהסבירו. לא בדיוק הבנתי מי השדים שרוקדים ולמה, ואיך משטרת ישראל נוהגת לטפל בשדים. פעם ראיתי סרט על שיטות לגירוש שדים, אבל בחברון לא מגרשים אותם, הם מגרשים. עולם הפוך וחדש התגלה לנו, שבו נבלה היא מצווה, בתנאי שהיא נעשית ברשות התורה, כמובן; אמא תסביר לך, אבא, כמורה למקרא.

אני מוכרח לחשוב על הכל מחדש, לאחר שבמקרה נודע לי, למה לא סיפרתם, שלאלוהים יש כאן יותר תמיכה מלנתניהו - לפחות 80% - ורוב זה רוב. כשם שרצח זה רצח, כך לימדו אותנו; ושוב, לא מדויק. אמנם לא יפה לרצוח, זה ברור, אבל לפעמים יש נסיבות מקילות, אבא יודע. בטח שמעתם על ברוך גולדשטיין, שהיה רוצח, אבל הוא היה גם רופא, ורופא לא יורה סתם, בלי סיבה; תסכימו אתי.

על הכל, הורים יקרים, חייבים לחשוב מההתחלה, וטוב שיש שר חינוך שדואג לחינוך מחדש, וטוב שהוא מסיק מסקנות גם מתוצאות הפריימריס בליכוד ומודיע על הרחבת הסיורים לכל התלמידים. בחור רציני, הגדעון הזה, הוא יהיה כאן ראש ממשלה עוד לפני פייגלין.

השבוע הצצתי בעיתון שלכם - הרי אתם אנשים חושבים - וקראתי ידיעה מעניינת: מחקרים מוכיחים, שחוש הריח חזק מחושים אחרים, ריחות מעלים זיכרונות לא נעימים יותר מצלילים. אני סומך על שר החינוך שלנו, שיבדוק את זיכרונותינו, את מה שעשתה לנו חברון כעיר נורא מסריחה.

Read this article in English: Stinking memories of Hebron



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו