בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דת ההומניזם

127תגובות

המכון הישראלי לדמוקרטיה פירסם באחרונה סקר מקיף, המתאר את החברה הישראלית. ממצאיו העיקריים מראים, כי כ-90% מהנשאלים סבורים, שחשוב או חשוב מאוד לשמור על קיום אורחות החיים והמנהגים היהודיים. 87% מהנשאלים סבורים, כי יש להגיש מזון כשר במוסדות ציבור. 80% מאמינים באלוהים ומאמינים כי יש גמול על מעשים טובים. 67% מאמינים שהיהודים הם העם הנבחר. 65% מאמינים שהתורה ניתנה משמים. אף על פי שרק 24% מהיהודים הישראלים הם אורתודוקסים או חרדים, החברה הישראלית נוטה לכיוון של מסורתיות דתית.

החברה הישראלית דתית פחות מהחברה האמריקאית. 85% מהאמריקאים סבורים, שהדת היא חלק חשוב או חשוב מאוד בחייהם. ואולם לארצות הברית יש חוקה, המבטיחה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. נוסף על כך, העולם הדתי האמריקאי הוא מגוון: אפילו דת הרוב הפרוטסטנטית מורכבת מכנסיות רבות ושונות. בניגוד לכך, לממסד האורתודוקסי בישראל יש מונופול על ענייני הדת, והוא מעורב בעוצמה רבה בחיי האזרחים, מהעריסה ועד המוות.

לכן הגיע הזמן שהחברה הישראלית תנפץ מיתוס ארוך שנים: האמונה שהישראלים החילונים והליברלים הם הזרם המרכזי בחברה, ובעתיד ישובו להיות אדוני הארץ. תמונת הראי של אמונה זו היא סדר היום של הקואליציה הנוכחית, ועל פיו "השמאל החילוני, באמצעות שליטתו באליטות התרבותיות, הפוליטיות והמשפטיות, מחזיק את המדינה כבת ערובה. כעת, כשאנו הרוב, ברצוננו לשלוט סוף סוף במדינה לפי הערכים שלנו".

איור: ערן וולקובסקי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

מאחורי עמדה זו שורר בחברה הישראלית בלבול רב בנוגע לטבען של חילוניות ודמוקרטיה ליברלית: חילוניות אין פירושה מצב שבו רוב האזרחים אינם דתיים; אלא שהדת והמדינה נפרדות. דמוקרטיה איננה משטר שבו הרוב פשוט כופה את דעותיו על השאר; הוא משטר שבו שלטון הרוב מתנהל בתוך מגבלה: החובה לשמור על זכויות המיעוט.

ישראל מעולם לא הבינה זאת לגמרי: את ההיסטוריה שלה הדריכה הנחה מושרשת, ולפיה הרוב תמיד ירמוס את המיעוט. הנחה זו נובעת כמובן מההיסטוריה המוקדמת של ישראל, שבה הבטחת רוב יהודי היתה קריטית למפעל הציוני. אולם ישראל לא השלימה את המעבר לקראת ההפנמה, שאסור למדינה בוגרת לרמוס מיעוטים.

הימין והדתיים מרגישים, ששלטון מפא"י דיכא אותם מ-1948 עד 1977, והם נוקמים בליברלים החילונים, שאותם הם מזהים בטעות כשליטי האתמול. כתוצאה, היחס כלפי הליברלים החילונים כיום גרוע כמעט כמו היחס כלפי הערבים: אנחנו נתפשים כאליטה השלטת, ושונאים אותנו בשל כך, אף על פי שהימין מחזיק בשלטון כבר יותר מחצי משנות קיומה של מדינת ישראל. עם זאת, בניגוד לדתיים-הלאומיים והחרדים, אין לנו זכויות כלשהן של מיעוט. אנחנו משלמים בשביל כולם, ואיננו מקבלים שום דבר למען צרכינו.

חילונים ליברלים צריכים לנקוט צעד קיצוני: עלינו לסרב להשתתף בעיוות הדמוקרטיה, שלפיו על הרוב לרמוס מיעוטים. כמו החרדים נפגין ונזעק כי רומסים אותנו. כמו המתנחלים נאמר, שהחוקים אינם חלים עלינו.

עלינו להכריז שההומניזם הוא דתנו ולדרוש מעמד של מיעוט דתי. עלינו לעמוד על כך, שהאמונה הדתית שלנו אוסרת עלינו לדכא עם אחר. הומניסטים יילחמו בכל מלחמה שנועדה להגן על המדינה, אולם לא ישתתפו בכיבוש. אם יהודים דתיים-לאומיים יכולים להכריז שלא יפנו התנחלויות, אנחנו יכולים להכריז שלא נגן עליהן.

נכריז, שהדת שלנו אוסרת להשתתף בכל טקס או מנהג שאינו מעניק זכויות שוות לנשים ולהומוסקסואלים. נכריז גם, שהדת שלנו אוסרת עלינו לאכול חיות שהומתו בדרך שאינה מצמצמת למינימום את סבלן. אם חיילים חרדים יכולים לדרוש כשרות מיוחדת אפילו במוסדות ציבור, אנחנו זכאים לאכול בשר שאינו כשר.

לפני הרוב השולט הנוכחי יעמדו שתי אפשרויות: לכלוא את כולנו, או להעניק לנו אוטונומיה הדומה לזאת שבנימין נתניהו רוצה להעניק לפלסטינים. יש כמובן גם אפשרות שלישית: שהימין והדתיים יבינו ויקבלו את העקרונות היסודיים של הדמוקרטיה הליברלית ויכבדו את זכויות המיעוט. ואולם אפשרות זו נשמעת כמו מדע בדיוני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו