תודה לבר אילן

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים87
תמר רותם

ייתכן שאני מסכנת את ראשי, את שמי הטוב ואולי גם את עתידי המקצועי, אך את חטאי אזכיר היום. שהרי מישהו עלול לחשוב, שגם אני, כמו יאיר לפיד, התקבלתי לאוניברסיטת בר אילן בשל משוא פנים. אם תיפתח קופת השרצים שלי, יתגלה שהאוניברסיטה ויתרה לי על תעודת בגרות ועל בחינה פסיכומטרית. לכן אקדים ואתוודה: יש עוד כמה מבחנים של החברה הישראלית שלא עברתי, משום שחיי בגילים הרלוונטיים התנהלו מחוץ למסלול הסטנדרטי של צעירים בישראל. מי יודע איפה הייתי היום, לולא במינהל הקבלה של האוניברסיטה האזינו לשוועתי, ופתחו לי שער.

גדלתי כחרדית. כשסיימתי את הסמינר למורים, ידעתי שלא אתחתן בשידוך ולא אהיה מפרנסת לבעלי. אבל לא ידעתי לאן פני מועדות. הייתי שברירית כעלה נידף, אבל כאותם בחורי ישיבה יוקדי עיניים במאה ה-19, חשקתי בהשכלה. בחוצפתי או בתמימותי, החלטתי ללמוד באוניברסיטה ויהי מה.

חוגגים שנה לזירה הדו לשונית של הארץ

סיימתי 12 שנות לימוד לשווא. החרדים, למודי הטראומה של תקופת ההשכלה, מונעים עד היום מתלמידיהם לגשת לבגרויות, כדי שלא יוכלו ללמוד באוניברסיטה. הבחינה הפסיכומטרית היתה בעבורי ככתב חידה בשפה זרה. איזה סיכוי היה לי? ובכל זאת, כתבתי מכתב לבר אילן, וסיפרתי בו את סיפורי: משפחתי מרובת הילדים, חינוכי ב"בית יעקב", ותהליך החזרה בשאלה שהייתי במהלכו. המכתב התקבל ונקרא.

איור: ערן וולקובסקי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

אני אסירת תודה לבר אילן עד היום. ועדת החריגים קיבלה אותי. אבל זה לא אומר שהאוניברסיטה עשתה לי חיים קלים. לא ויתרו לי כהוא זה, וחרקתי שיניים. במקביל ללימודי לתואר המאתגר היה עלי להשלים את תעודת הבגרות. בשנת הלימודים הראשונה עברתי קורס הכנה במתמטיקה, ובנוסף השלמתי את לימודי התיכון. עד לסיום התואר שילמתי את חובי.

המקרה שלי אינו דומה לזה של לפיד. גדלנו בעולמות שונים. הוא, ילד תפנוקים של החברה הישראלית, נסיך בן פליט, ואילו אני באתי מהעבר האחר של החומה. עם זאת, אין דופי בהחלטת האוניברסיטה לקבלו היישר לתואר שלישי, על סמך הישגים אישיים. החלטת המועצה להשכלה גבוהה לבדוק את בר אילן, אחת האוניברסיטאות הגדולות והחשובות בישראל, והצגתה כאילו נתפסה בקלקלתה, הן בעייתיות.

איני יודעת מדוע לא נרשם לפיד לאוניברסיטה בגיל הרלוונטי. טעמיו עמו. לטעמי, אוניברסיטה אינה צריכה להסתגר במגדל השן. עליה לקבל את המתדפקים על שעריה ומשתוקקים ללמוד ולהשכיל, אם הם ראויים לכך.

בעידן המקדש את הדמוקרטיזציה של הידע באינטרנט רצוי לאפשר לאוניברסיטאות שיקול דעת בקבלת ציבור מגוון: מי שגדלו בפריפריה, בני עולים, מי שלמדו בישיבות, וגם מי שצברו הישגים בתחומי יצירה ועשייה. הזכות לינוק מאוצרות הרוח צריכה לעמוד להם, ועל כל מקרה להיבדק לגופו. הגמישות בנוהלי הקבלה מוצדקת כשאין היא משרתת רק את בני המעלה או המפורסמים. האוניברסיטה כבר תדע להתנות תנאים, להקשות את חייהם ולגבות את החוב בריבית דריבית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ