בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אינוס הדין

האם צדק בית המשפט העליון כשקבע שנסיבות העבירה, התחזות ליהודי ולרווק כדי לקיים יחסי מין, אינם רלוונטיים לעניין העונש? הרי מדובר בעבירה שספק אם חצתה את רף הפליליות

16תגובות

ביום סגריר אחד יצא דייוויד גולדבלום מביתו שבפרבר היהודי גולדרס גרין שבלונדון, ורוחו נכאה. הוא התיישב בפאב והזמין כוס גדולה של בירה, כדי להטביע את צרותיו בטיפה המרה. בשולחן סמוך ישבה קייט דרהאם, צעירה שלא הכיר, ונקשרה ביניהם שיחה. מאחר שדייוויד חשש כי שמו יסגיר את מוצאו האתני, שעלול להיות לצנינים בעיני קייט, הוא הציג את עצמו כאנתוני וורדסוורת, וכמי שמעוניין "ליצור קשר". לאחר דקות אחדות סרו השניים לחדר צדדי של הפאב. דייוויד הסיר את חזייתה של קייט ונשק לשדיה. מעודד משיתוף הפעולה שלה, הוא הסיר את תחתוניה וחדר לגופה. גם אקט זה נעשה בשיתוף פעולה מלא. בסיומה של אפיזודה קצרה, אך נמרצת זו, הלך דייוויד לדרכו, ומאז לא התחדש הקשר בין השניים.

אילו כאן היה מסתיים הסיפור לא היה טעם רב לספרו. דא עקא, שגונב לאוזניה של קייט כי ההרפתקה שחוותה בפאב לא היתה עם הגוי וורדסוורת, כי אם עם היהודי גולדבלום. חמתה בערה בה עד להשחית. היא מיהרה לתחנת המשטרה והתלוננה על שנאנסה.

לפני שהספיק להגיד "קייט", מצא דייוויד את עצמו בפני שלושה שופטים חובשי פיאות נוכריות מושלגות. הוא חתם על עסקת טיעון המודה במעשים, אך מדגישה את הסכמתה של קייט לעצם המגע המיני. השופטים, מצדם, ראו בחומרה רבה את מעשיו. בין היתר קבעו, כי חובתו של בית המשפט "להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים במחיר הכבד מנשוא - קדושת גופם ונפשם".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות והטורים ישירות אל הפייסבוק שלכם

בהתאם לכך, דייוויד הורשע, ונגזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, עוד 30 חודשי מאסר על תנאי, וחובה לפצות את קייט כספית. בערעורו לבית המשפט הגבוה לערעורים פליליים בלונדון נשען בעיקר על הטענה כי לאור הזמן הקצר שחלף בין תחילת ההיכרות בין שני גיבורי העלילה לבין המעשה המיני, קשה להתרשם כי קייט נהגה לברור בעדשים בבחירת שותפיה למיטה, ולכן מצג השווא שהציג ביחס למוצאו האתני היה נטול חשיבות. בית המשפט קבע, כי היה טעם לטיעון מעין זה אילו עירער דייוויד על עצם ההרשעה, ואין לו מקום במסגרת הטיעון לעונש. עם זאת, בית המשפט התרשם שלאור עברו הנקי של הנאשם, החרטה שהביע ויתר נסיבותיו האישיות - ראוי להעמיד את המאסר בפועל על תשעה חודשים בלבד. יתר העונשים נותרו בעינם.

כאיוב בשעתו, גולדבלום לא היה ולא נברא. הנאשם היה סאבר קאשור, צעיר ערבי מירושלים, שהציג עצמו כ"דודו" הרווק בפני הצעירה שפגש דקות ספורות קודם לכן, למרות שלא היה יהודי ולא היה רווק. המעשה המיני לא התחולל בפאב. הוא התרחש בשתי מערכות; הראשונה (מזמוזים) במעלית של בניין רב קומות ירושלמי, והשנייה (חדירה) כשהמעלית הגיעה לקומה עליונה שוממה. העונש המקורי נגזר על קאשור בבית המשפט המחוזי בירושלים, שמתוך פסק דינו צוטט הפסוק דלעיל על קדושת הגוף והנפש; והוא הומתק לתשעה חודשים "בלבד" בבית המשפט העליון. יתר עובדות הנמשל דומות לפרטי המשל.

צמד שאלות מתבקשות לעניין.

השאלה הראשונה היא כלום בוצעה כאן עבירה. אין זה בלתי שכיח שגבר ועלמה מחליפים ביניהם מידע לא מדויק כדי למצוא חן זה בעיני זו ("אני מבקרת בכנסייה"; "שירתתי בגולני"; והרי ידוע החידוד על מר לוי מברוקלין שהחליף את שמו לג'ונס ואחר כך לסמית, מחשש פן יישאל מה היה שמו הקודם). החוק אמנם אוסר על התחזות כתכסיס לשכנועו של אדם להסכים למגע מיני - מקרה ברור, למשל, הוא כאשר פלוני מתחזה לבן זוגו של האדם עמו הוא מקיים יחסים. איזו התחזות נחשבת לרלוונטית לעניין זה היא שאלה פתוחה. עם זאת, טענתה של המתלוננת שנפלו עליה השמים וכל צבאם לשמע מוצאו האתני של הנאשם ומצבו המשפחתי, למרות שלא הכירה אותו אלא דקות ספורות, היא טענה מוקשה שהיתה ראויה, לכל הפחות, לעיון מעמיק.

שאלה קשה יותר מתייחסת לפסק דינו של בית המשפט העליון. כאמור, בית המשפט סבר כי הסכמתה החפוזה של המתלוננת לקיום יחסי מין איננה רלוונטית כאשר השאלה העומדת על הפרק היא מידת העונש, וניתן היה להעלותה רק אילו הצדדים היו חלוקים בשאלה של עצם האחריות הפלילית. אך כלום אין גבוליותה של העבירה, והאפשרות שמעשיו של הנאשם כלל לא חצו את רף הפליליות, מהווים שיקולים רלוונטיים, שיש להביאם בחשבון, גם בשלב הענישה? האם צדק בית המשפט כאשר הביא בחשבון, לעניין גזירת העונש רק את נסיבותיו האישיות של הנאשם (העדר עבר פלילי וכדומה) ולא את נסיבות העבירה? האם לא היינו חפצים להביא נסיבות אלה בחשבון במקרהו של גולדבלום, אילו גולדבלום היה קיים ואילו נדרשנו אנו לגזור את דינו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו