בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדי שהשמאל ירים את ראשו

146תגובות

תקוותו של השמאל, שמחאת האוהלים על ססמאותיה "די להפרטה" ו"מדינת רווחה" תתורגם לתמיכה בקלפי, מתגלה בהדרגה כאשליה: הישראלים תובעים אמנם צדק חברתי, אך סקרי הבחירות האחרונים מלמדים דווקא על התעצמות התמיכה בחסידי ההפרטה כבנימין נתניהו ויאיר לפיד, בעוד העבודה ומרצ מתקשות לשמר את כוחן.

ירידתו של השמאל היא תולדה של מדיניות ההפרטה: פירוק מדינת הרווחה שחק את מעמדות הביניים - שם מרוכזים רוב בוחרי השמאל - שבניסיון חסר תוחלת לשפר את מעמדם נעו למרכז. במקביל צימצם השמאל את קהלי היעד שלו, כשוויתר מדעת על קולות המעמדות הנמוכים.

על מחירו של ויתור זה מלמדות התנודות בהצבעה לעבודה: בעקבות בחירתו של עמיר פרץ לראשות המפלגה היא איבדה בבחירות 2006 כ-6 מנדטים שנתנו לה מצביעיה הוותיקים. מנגד גייסה שישה מנדטים חדשים מקרב תומכי הימין, אך אלה עזבו אותה לאחר שאהוד ברק החליף את פרץ בבחירות 2009.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

במסקנות דו"ח ועדת הבדיקה, שבחנה את הסיבות למכה שספגה מרצ ב-2009, יש כשל תפישתי דומה: הוועדה קבעה, שבוחריה המסורתיים של מרצ הם "חילונים, משכילים, אשכנזים, עירוניים, בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה", וכי הואיל וניסיונה "להגיע" ל"דתיים, רוסים, מזרחיים-פריפריה" ולערבים כשל, עליה "לאמץ הגדרה עצמית של 'מפלגת נישה' או 'מפלגת בוטיק' קטנה", שתפנה ל"מעמד הבינוני העירוני הליברלי החילוני" ולחסידי "סגנונות החיים האלטרנטיביים". מסקנות אלה הן מתכון להפיכתה של מרצ לעוד עמותה, ולא לשיקומה כמפלגה.

המחלוקת בשאלת קהלי היעד ניצבת עתה במוקד המאבק על הנהגת מרצ בין אילן גילאון לזהבה גלאון. גילאון דוחה את תפישת "מפלגת הבוטיק", וסבור שיש לאמץ "תפישה של מפלגה גדולה, רחבה, מרחיבה ומחוברת", וכ"מפלגה סוציאליסטית ושוחרת שלום" להביא לשורותיה "קהלים חדשים", ובעיקר את "מאות האלפים" שדרשו בקיץ האחרון צדק חברתי. גלאון קובעת לעומת זאת, ש"לפני שמנסים לפנות ל'קהלים חדשים'" על מרצ להתמקד ב"ציבור השמאל האידיאולוגי", וב"עיקרי החזון" שלה היא מערבבת בין מדיניות "סוציאל-דמוקרטית" לטרוניה בנוסח "איפה הכסף" של יאיר לפיד, והבטחה להפסיק את "חליבת מעמד הביניים וההתאכזרות לאוכלוסיות המוחלשות, כדי לממן טייקונים, התנחלויות וישיבות".

ההכלאה הזאת בין "השמאל האידיאולוגי" ל"איפה הכסף" מחזירה את השמאל להסתגרות מיגזרית שהביאה לתבוסתו בעבר: מתוך היענות לאינטרסים קצרי-הטווח של מעמדות הביניים אימץ אז את מדיניות הההפרטה, שהחליפה את מדינת הרווחה בתחרות בין מגזרים, והתייצב כמגזר - שמותג כ"ציבור הנאור" - כנגד קהל היעד האמיתי שלו, הפריפריות הכלכליות-חברתיות. כך נצבעו דגלי השמאל - שלום, זכויות אזרח, עצמאות המשפט, דמוקרטיה וצדק חלוקתי - בצבע מגזרי, שהרחיק ממנו את המעמדות הנמוכים והידק את זיקתם לימין. מיגזורו של השמאל הביס אפוא את סדר היום שלו.

הפנייה ל"קהלים החדשים", למעמדות הנמוכים ולפריפריה, בנוסח גילאון, היא אפוא לא רק דרך להגדלת כוחה של מרצ, אלא ברוח המפנה הסוציאל-דמוקרטי החיבור לקהלים אלו הוא תנאי למימוש סדר היום של השמאל.

Read this article in English: So that the left will raise its head



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו