בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרצ כטרגדיה

228תגובות

הערב תיבחר זהבה גלאון, קרוב לוודאי, ליו"ר מרצ, וזאת תהיה בחירה נכונה. גלאון היא בת ממשיכה לאמהות ולאבות מייסדי התנועה. בעמדותיה ובמזגה היא מייצגת כמוהם את השמאל הציוני הלא-מקורנף. מעולם לא היתה ישראל השוממת זקוקה לו יותר, מחדש ימיו כקדם.

בשלושה דברים ניכרה מרצ מאז היווסדה לפני יותר מעשרים שנה: ראשית, בנכונותה לצעוד לבדה, בראש המחנה - נגד הרוח הרעה, לשחות נגד הזרם העכור. מי שלא התנסה בעצמו לא יבין את חיבוטי הנפש: הנה, פורצת לה עוד מלחמה "צודקת ומוצדקת", שמצעידה מדינה שלמה בסך, ורק הקומץ לא מבין מה המלחמה הזאת לכם; לכם ולא לו. המלחמה מתארכת, מתגלגלת ומסתאבת, ומתחילה ההתפכחות. אבל למתנגדים ראשונה אין זוכרים את צדקתם; להיפך - נוטרים להם על כפירתם מלכתחילה.

שנית, מרצ היתה היחידה לקשר תמיד בין הכיבוש בשטחים למצב זכויות האדם והאזרח בארץ; בין ההשקעות המיותרות בהתנחלויות לחלופות החיוניות בחינוך, ברווחה ובבריאות; בין המדינה הדמוקרטית לאויבתה המושבעת - מדינת ההלכה, שמתחפשת למדינה יהודית.

ושלישית, מרצ התאמצה לשמור על ניקיון כפיים, ולא רק על ניקיון דעתה. היום, שש שנים לאחר פרישה, כמי שאינו חבר עוד בשום מפלגה, וממעוף ציפור דרור - אני זכאי לקבוע: הריקבון שפשה ברוב המפלגות פסח על מרצ. זאת עובדה, שאף פעם לא נשאה תשואה, לא היה שכר לפעולתנו. כבר מזמן הבנו ש"מושחתים נמאסתם" היא רק סיסמה לשחרור קיטור, לפני שאותה רכבת ממשיכה לקרטע על אותם פסים של הון ושלטון.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

מרצ לא היתה עוד תנועה, היא היתה לשם דבר, שנתנו לה יריביה-אויביה. הם חיפשו אותה בכל מקום, אפילו בבית המשפט העליון, בכל פעם שהתגוללו עליו.

ואף על פי כן נותרה מרצ מפלגה קטנה, ובשנים האחרונות היא מתמודדת על שרידותה. לפעמים נדמה, שחותמה ההיסטורי יישאר, גם כשתיעלם.

לא היריבים קמים לכלותה, הם דווקא מעצימים את דמותה. תומכיה, הם שמכריתים אותה: כך התכווצה לה מ-12 ח"כים ב-1992 ו-10 ב-1999 לשלושה בלבד בבחירות האחרונות. אמנם חצי מדינה כבר חושב מרצ ומדבר מרצית, אך הבוחר-בכוח שלה היה ונותר כסיל ובוגדני. זה הבוחר-האסטרטגי, שבפועל יעדיף איזו פילגש מזדמנת לחפוז על אשת חיקו הנאמנה. פעם ילך אחרי הבל "שינוי" ופעם אחרי שקר "קדימה", ואפשר לנחש את התעתוע הבא. ואחר כך, כשהאכזבה מרה, הוא יתמה: איפה מרצ, למה לא שומעים אותה בזמן האחרון.

רק השבוע אמר לי פלוני-לא-אלמוני, שלא יצביע מרצ, כי הוא לא סובל את הקול של זהבה, כאילו היא מועמדת לאופרה; לך תבנה אלטרנטיבה עם חובבי מוסיקה קלאסית. אולי אין לגלאון קול יפה, אך יש לה קול אמיץ וברור.

מרצ ידעה ימים יפים וחשובים, אך בסך הכל היא טרגדיה פוליטית. שבע נפלה וקמה, ועכשיו עליה שוב לקום בהנהגה חדשה וראויה. לעת כלותה תהיה לה עדנה, בתנאי שכל המאחלים לה בריאות ואריכות ימים גם יצביעו בעדה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו