בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הניחו לאלוהים

אפשר היה לצפות, שהעם היהודי ילמד מההיסטוריה שלו עד כמה מסוכן לבסס מדיניות על צו אלוהי כביכול; זה לא מה שקורה בקרב חלקים מהציבור הדתי-לאומני

16תגובות

במאה ה-16 שלט בספרד ובפורטוגל, על האימפריה הגדולה שלהן, המלך פיליפה השני. בשנת 1588 שלח המלך, שהיה אדוק מאוד, את הארמדה הספרדית להילחם באנגליה "הכופרת". יועציו הזהירו אותו מפני מזג האוויר הסוער הצפוי, אך הוא השיב שישו לא יניח ללוחמים למענו להיכשל. הסוף ידוע.

מדובר בדוגמה בולטת של בלבול בין אמונה דתית לבין מדינאות, כאשר משתמשים באמונה באופן פסול כדי להצדיק מדיניות מסוימת, תוך הסתמכות מראש על סיוע משמים עד כדי נסים. ההתייחסות אל צו אלוהי כמקור לערכים ולמצוות מוצדקת, אבל אסור להסתמך על צו כזה כבסיס למדיניות. סופה של מדיניות שאינה מתאימה למה שתואר על ידי חז"ל כ"עולם כמנהגו נוהג" - באסון, כפי שמוכיחים, בין השאר, מסעי הצלב ומלחמות הדת באירופה. לכן למדו דתות בעלות ניסיון במדינאות לקוות לעזרת האל, להצהיר בתום לב "באלוהים אנו בוטחים", אך להימנע מהאשליה המכשילה שבני אנוש יכולים לדעת מה כוונתו של הבורא ושהוא יתערב בהיסטוריה האנושית לפי הבנתם.

הדבר היה ברור לחכמי ישראל, כאשר קבעו כי "נסתלקה הנבואה מישראל", אסרו להסתמך על נסים והצהירו, כי "זכות אבות" אינה עומדת לנו עוד. ברמה עמוקה יותר, עומדת בבסיס התפישה הזאת ההכרזה האלוהית "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" (ישעיהו נ"ה ח'). לצורך העניין רלוונטית גם ההבחנה בין "צידוק הדין" ל"קבלת הדין", דהיינו ההשלמה עם כך שבני אדם לא יכולים לתפוש את הצדק שבפעולות האל.

דניאל בר און

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

הצלחתה של הציונות - הן בהקמת מדינת ישראל, שבה מתרכזת עוד מעט מחציתו של העם היהודי - והניצחונות במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים היו אירועים דרמטיים, שגרמו לרבים להאמין שמדובר בנס ובסיוע משמים. אלה תחושות מובנות מנקודת מבט סוציולוגית ופסיכולוגית. ואולם, בקרב חלקים מהציבור הדתי-לאומני הן עוררו את היומרה לדרוש את הפעלתה של מדיניות שלדעתם מצווה עלינו מטעם הקדוש ברוך הוא, מתוך ביטחון שאלוהים יהיה בעזרנו אם רק ננהג לפי מצוותו כפי שהם מפרשים אותה.

אפשר היה לצפות שההיסטוריה היהודית - חורבן הבית הראשון והשני, הגלות, גירוש ספרד ובמיוחד השואה - תלמד את כולנו שהבנת דרכי פעולתו של האל בהיסטוריה היא מעבר לבינת אנוש. במקום זאת נתן אלוהים לבני אדם תבונה, כדי שיוכלו לשקול את מעשיהם תוך שילוב בין ערכים ואמונה לבין הבנת המציאות וגבולותיה, עם קבלת האחריות להכרעות ותוצאותיהן. זה לא מה שמתרחש בקרב חלקים מהציבור בישראל.

ביסוס זכותנו על הארץ על היותה הארץ המובטחת מוצדק מבחינת המאמין, גם אם אין מיפוי היסטורי והלכתי ברור של גבולותיה. אמונה דתית יכולה לדגול במצווה של התנחלות בכל הארץ המובטחת. אך מדובר במצווה עקרונית ללא לוח זמנים. אין בה כדי לשחרר את המאמין מהחובה לאזנה עם מצוות אחרות, כולל הבטחת קיומה ושלומה של מדינת היהודים, ורדיפת שלום.

הסבורים שמותר להם לנהל מדיניות המבוססת על מה שהם מאמינים שהיא מצוות האל, מוטב שיזכרו את הפסוק ממשלי "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (כ"ח י"ד), ויעמידוהו מול הטענה ש"המאמין אינו מפחד" - סיסמה מעין-מאגית, הנוגדת את עיקרי היהדות ולוקה בהיבריס המסוכן מכל, זה שבעטיו משלים את עצמם בני אדם שהם יכולים להבין את דרכי הבורא.

היכולת להתאים את אופן קיום המצוות לנסיבות ליוותה את העם היהודי לאורך שנות גלותו, והיא היתה חיונית להישרדותו. המתים על קידוש השם ראויים להערצה, אך לולא היו רק מיעוט קטן העם היהודי היה נכחד. כדאי לחזור ולקרוא את איגרות הרמב"ם על החובה לחיות ולו במחיר של התנצרות-לכאורה או התאסלמות-לכאורה, שבעקבותיהן עושים מאמצים להגר במהירות למדינה אחרת שבה אפשר לשוב ולחיות כיהודים.

היהדות והציונות הן אמונות פונדמנטליסטיות (וכך גם הדמוקרטיה, האתאיזם וכל אמונה עמוקה). פונדמנטליזם נוטה להצמיח מיעוט פנאטי של אנשים הנכנסים לפרדס, אף שאינם כשרים לכך, ודעתם נפגעת, תוך שהם מסלפים את האמונה ומתורת חיים הופכים אותה להזיה המובילה לאבדון. אין טעם לבוא אליהם בטענות, אך חובה ומצווה להתעמת ערכית ומעשית עם השומעים להם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו