בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה תחזור בקרוב

80תגובות

המחאה החברתית תתח- דש בקרוב. זה יקרה כי הישגי הסיבוב הקודם התמצו בהחזרת שבוי צה"ל גלעד שליט לביתו, בהקמת ועדה ממשלתית שמסקנותיה ממוסמסות בזו אחר זו, וברפורמה במימון החינוך לגיל הרך שנזרקה לחלל ללא תוכנית סדורה. מקובל להניח שהסיבוב הבא של המחאה כבר יהיה אגרסיבי יותר; הרי הסגנון המנומס נוסח "ילדי הפרחים" לא ממש השיג את מטרתו.

אלימות היא אמנם מוצא מוכר לתסכול, אולם יחד עם זאת ספק אם היא תיושם בשטח. "כשאין לך כלום, אין לך מה להפסיד", שורר בוב דילן לפני יותר מחמישים שנה. לרוב מפגיני הקיץ האחרון יש עדיין נכסים, חומריים וערכיים, ולכן יש להם מה להפסיד. מצוקתם יכולה להתבטא במגרש הפוליטי, ובהעדר אופציות גם בייאוש שיוביל לשבירת כלים אזרחית ואף להגירה.

העובדה שהמציאות שהולידה את המחאה לא השתנתה אינה הסבר מספק להתחדשותה הצפויה. שחיקת מעמדות הביניים וניצולם כחמורו הכלכלי של משיח השקר הקפיטליסטי-לאומני-דתי היא תופעה ישראלית מתמשכת, ומחאה נגדה התפרצה רק בקיץ האחרון. לפיכך נדרש לזהות ניצוץ, קטליזטור. את הדלק הנחוץ לתהליך זיהה כבר במאה ה-19 קרל מארקס. הוא כינה אותו "ניכור" - תחושת זרות חריפה שלא מאפשרת למעמד המתקומם להשלים יותר עם מצבו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בשבועות האחרונים מתגבשת דוגמה מצוינת לניכור כזה: העלאות שכר לקבוצות מועסקים מסוימות במגזר הציבורי. מדובר במרכיב שנעלם לחלוטין מחיי מרבית הישראלים שאינם מחוברים לעטיני הממשלה. רבים מהם מאבדים בשנים האחרונות את מקור פרנסתם, נאלצים להסכים לקיצוץ בשכרם, או במקרה הטוב מצליחים להקפיא אותו. מעטים חולמים בימים אלו על העלאה. למרות הדכדוך שבדבר, יש בכך היגיון כלכלי. בזמני מיתון ואי ודאות אין למעסיקים רזרבות פיננסיות שיצדיקו הרחבה של עלויות השכר.

חוץ מבמגזר הציבורי. בשבוע שעבר החליט דירקטוריון חברת החשמל להעלות את שכרם של היו"ר יפתח רון טל והמנכ"ל אלי גליקמן ב-14 אלף שקלים, קרוב לפי שניים מהשכר הממוצע במשק. הוא מעמיד את שכרם החודשי של גליקמן ורון טל (אלוף במיל' שנהנה גם מפנסיה צבאית שמנה) על 61 אלף שקלים. בעקבות המהלך צפוי להתעדכן גם שכרם של בכירים אחרים בחברה המונופוליסטית הכושלת, שרושמת מדי שנה הפסדי ענק במאות מיליוני שקלים. ממש במקביל נמסר לציבור על עליית מחירי החשמל בעשרות אחוזים.

בד בבד אישר הקבינט החברתי-כלכלי בראשות שר האוצר העלאה של 10-12 אלף שקלים בשכרם החודשי של רבני ערים ומועצות מקומיות. לא נדרש לכך סכסוך עבודה, רק המלצה של שר הדתות יעקב מרגי. בינואר נכנסה לתוקף גם העלאה של כמה אלפי שקלים בשכר שרי הממשלה וחברי הכנסת. ההצדקה למהלך מעניינת במיוחד: הצמדה למדד יוקר המחיה (שגם שאר הישראלים סובלים ממנו, ללא פיצוי), וביטול הרעת תנאים זמנית שגזרו על עצמם נבחרי הציבור ב-2009 כ"דוגמה אישית"; מתברר שמדובר בערך בעל תאריך תפוגה.

חשוב להזכיר שכל משודרגי השכר שהוזכרו כאן נהנים במסגרת תפקידם גם משלל הטבות חומריות נוספות. התמונה הכללית בעניינם מבטאת מציאות צינית ומופקרת עד כדי מופרעות. היא מתבססת על הנחת עבודה שלפיה הישראלים יסכימו להמשיך לממן ולציית למשטר שמשתין עליהם מהמקפצה, ועוד אומר שזה גשם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו