בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דילמה סמויה מן העין

52תגובות

שום מנהיג ישראלי לא התבטא באופן כה בוטה ומפורש בזכות תקיפה באיראן, כולל ניסוח התנאים הפוליטיים ותיאור אילוצי לוחות הזמנים, כפי שעשה בשבוע שעבר שר הביטחון, אהוד ברק. בראיון לרונן ברגמן, שפורסם ב"ניו יורק טיימס", גילה ברק את צפונות לבו בסוגיה האיראנית ביתר הרחבה מראש המוסד לשעבר מאיר דגן, שאת התבטאויתיו נגד תקיפה כינה ברק חוסר אחריות לאומית.

לא בכדי ייעד ברק את הראיון לכלי התקשורת החשוב בעולם. שר הביטחון רצה להעביר לעולם מסר ברור וקונקרטי: המנהיגות הנוכחית של ישראל נחושה למנוע מאיראן יצירת יכולת גרעינית צבאית. היא רואה בסיכול הפצצה האיראנית אקט של חובה לאומית שעל ישראל לעמוד בה, ולו במחיר מלחמה קשה עם איראן.

ברק וראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושאים את המסר הזה זה זמן בטון דרמטי. אבל הטיעונים הפומביים שבהם נתלה המסר חלשים, רדודים ולא משכנעים. הסיבה היא, שהטיעון האמיתי שלהם בעד פעולה ישראלית באיראן סמוי מן העין.

בהופעות הפומביות ברק מסתייע בשני טיעונים כדי להסביר מדוע ישראל מחויבת לפעול בנחישות כלפי איראן גרעינית. האחד הוא, שאיראן גרעינית תיצור דינמיקה של מרוץ גרעיני מואץ במזרח התיכון כולו, שתגרום למדינות כמו סעודיה, מצרים וטורקיה לנטוש את האמנה למניעת תפוצה גרעינית ולפתח בעצמן נשק גרעיני. השני הוא, שאיראן גרעינית תצר באופן משמעותי ביותר את חופש הפעולה של ישראל.

אלה טיעונים שדופים, ספקולטיביים, גרסאות עכשוויות של תרחישי אימה על תפוצה גרעינית עתידית, שהושמעו מתחילת העידן הגרעיני אך לא התממשו.

טיעוני ברק נראים חלשים לנוכח האסטרטגיה הזהירה של "הליכה על הסף", שעל פיה איראן מנווטת את תוכניתה הגרעינית. איראן מאתגרת את כללי המשחק הגרעיני הבינלאומי ומשתדלת להתקרב לפצצה בשיטת הסלאמי, בלי לנטוש את מחויבותה הפורמלית כמדינה לא גרעינית בהתאם לאמנה. על פי מרב ההערכות בעולם, ובכללן הערכת אמ"ן, באיראן לא נפלה עדיין החלטה פוליטית על הכיוון שבו תלך תוכנית הגרעין שלה.

מדיניות העמימות האיראנית, אם תימשך, תיצור מצב שישחק את המונופול הגרעיני הישראלי, אולי הסמל המובהק של ישראל כ"מדינה החזקה ביותר באזור". מבחינת נתניהו וברק, על הנכס האסטרטגי והמדיני החשוב הזה, שעלה לישראל בדמים וחלפו עידנים עד ששוכלל לצורתו הנוכחית, אסור להתפשר. ישראל בלא המונופול הגרעיני המיוחס לה היא כשמשון ללא מחלפות שיערו.

האם יש הצדקה לתפישה הזאת? שאלה לא פשוטה, שבישראל אף מתקשים לנסחה בפומבי. אין תשובה עובדתית ברורה לשאלה הזאת, שמובלעים בה שיקולים אסטרטגיים, מדיניים, היסטוריים וערכיים-משפטיים.

מלבד ישראל בעבר, המדינה היחידה שעמדה לפני דילמה דומה כביכול היתה ארצות הברית בשלהי שנות ה-40, אז התקרבו הסובייטים לפצצה משלהם. הדילמה האמריקאית היתה, אם להניח לסובייטים להגיע לפצצה משלהם ובכך לאבד את המונופול הגרעיני האמריקאי, או לצאת למלחמת מנע כדי לשמור על הנכס הזה. הוויכוח, בעיקרו, היה סמוי מן העין. הוא נגדע כאשר רוסיה ביצעה ניסוי גרעיני באוגוסט 1949, ובכך הקדימה את תחזיות המודיעין האמריקאי. מלחמת מנע נמנעה על ידי המלחמה הקרה, שהושתתה על מדיניות של בלימה.

היום ישראל עומדת לפני דילמה דומה כביכול, אולי קשה שבעתיים, אבל היא נרתעת אפילו מלהציג את הדילמה כפי שהיא.

הכותב הוא פרופסור ללימודי גרעין במכון מונטריי ללימודים בינלאומיים ומחבר הספר "ישראל והפצצה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו