בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ורג', קפטן ג'ורג'

121תגובות

מעולם לא באמת ידענו האם יש איש כזה ששמו ג'ורג', גם בקיומה של המפלצת מלוך נס אנחנו מטילים ספק. בסוף השבוע שעבר נוכחנו לדעת שהוא חי בינינו ומעניק ראיונות. זהו שמו הפרטי וזאת דרגתו - תמיד קוראים לו "ג'ורג'" ותמיד הוא "קפטן" - אך זה גם שם משפחה; והמשפחה היא אנחנו.

הסיפור שגולל באוזני רונן ברגמן הוא סיפור מפליץ, שלא לומר "מטלטל", הס מלהזכיר טלטולים. ג'ורג' פותח את הדלת לחדר החקירות, שופך אור על אפלה בצהריים ומאפשר הצצה חטופה פנימה.

אנחנו מנצלים את ההזדמנות, מסתכלים ומבחינים בחייל י', המכונה "קוז'אק", שג'ורג' מבקש ממנו להיכנס לחדר. אחר כך הוא מורה לו לפתוח את החגורה ו"להפשיל את המכנסיים עד הברכיים". כך מנסים לחלץ הודאה מנחקר קשה לפיצוח, שמניעת שינה, שק על הראש, וקשירת ידיים לאחור, לא שיכנעו אותו להיפתח ולהסגיר את סודותיו האפלים.

תדע כל אם עברייה כאמו של י', שהיא מוסרת את בנה למפקדים שישחררו אותו מעכבות ילדות. "בדיעבד", אומר קוז'אק היום, "אני מצטער שהסכמתי, הייתי צריך להגיד לג'ורג' ‘לא'".

כעת תובע קפטן ג'ורג' את עלבונו - מפקדיו זרקו אותו לכלבי התקשורת. הוא עצמו אינו מזהה בעיה מיוחדת בהתנהלותו: כך עושים כולם, ביחידת 504 ובשב"כ, בידיעת הממונים כולם ובאישורם. "אתה יודע כמה מתו בחקירות?" הוא שואל ומיד משיב: "מתו, מתו, וגם ימותו... אף אחד לא באמת רוצה שאעלה על דוכן העדים ואגלה".

חקירה בעינויים לא רק אסורה על פי האמנות הבינלאומיות, לא רק מסכנת שבויים-משלנו, לא רק גורמת ל"חוקר הרע" ו"הטוב" לאבד צלם אדם. היא גם לא יעילה בעליל, מפיקה הודאות כוזבות, כפי שאמנם קרה, קרוב לוודאי, בחקירת מוסטפה דיראני. הנחקר מוכן להודות בכל, ובלבד שיתרצו החוקרים ויניחו לו לנפשו.

אפילו האמריקאים עינו חשודים רבים - חורבן המגדלים התאומים העביר גם אותם על דעתם. עינו בעצמם ועינו באמצעות קבלני-משנה - ממשל בוש נתן את כל "האישורים המיוחדים", ואין שום הוכחה שהבסיס בגואנטאנמו או כל מתקן אחר, העמיד להם רווח מודיעיני והצלת נפשות במאבק בטרור.

וכמה פעמים עוד נזכיר לטובה את מורשת מנחם בגין, שבלעדיה לא היינו יודעים אם יש או אין שופטים ואיפה הם יושבים, ולמה צריך להעדיף את החוקר המתוחכם על פני החוקר האלים.

מה י.ש. רוצה מהחיים שלנו, ממותנו: לפעמים, אין ברירה, וההכרח לא יגונה: הפצצה מתקתקת, מוכרחים להפשיל שרוולים, ללבוש כפפה של וטרינר ולתחוב אצבע או אלה או משהו אחר, אל פי הטבעת. מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת. נניח; האם היית רוצה שה"מישהו" הזה יהיה בנך, דווקא הוא? האם היית אך שמח לו בתך הביאה את ג'ורג' הביתה, והוא שיוליד את נכדיך ויגדלם? הרי בכל פעם שיחבק את התינוקות ויניף אותם, תפרח נשמתך פן יטולטלו יתר על המידה.

לתומנו האמנו, שלאחר פרשת קו 300, לאחר שוועדות חקירה ובג"ץ אמרו את דברם, חדלו עינויים בישראל. שוב התבדינו. אולי עכשיו, כשעומס עבודת השב"כ פחת, יתפנו אנשיו וילמדו לשמור עלינו, אך גם לשמור נפשם ונפשותינו: הרי עכשיו, בתום הפריימריס, אין עוד צורך להשחית זמן ומרץ בחיפוש טרוריסטים על הגבעות, אפשר למצוא אותם כנבחרים במרכז הליכוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו